תגיד לי, על מה אתה מדבר בכלל?

בשבועות האחרונים אנו עדים להתגשמות הנבואה שניבא דוד בן-גוריון בשעתו, כאשר אמר שיבוא יום ומחנה השמאל יחצה את הקווים אל עבר האויב. מה שהחל במסירת שמות של קציני צה"ל לבית הדין הבינלאומי בהאג, המשיך בתופעת הסרבנות להלחם בטרור הפלשתיני, התכנסות תחת כנפיו של יאסר ערפאת כדי לשמש לו מגנים אנושיים ועתה אנו מתבשרים כי לאחר מגעים ממושכים עם האויב בעת מלחמה הגיע מחנה השמאל להסכם שלום עם האויב.

זהו, הגיעו לקיצן מאה שנות טרור ועתה אנו שוב ניצבים בפתחו של מזרח תיכון חדש. מה שראשי הממשלה בגין, שמיר, רבין, פרס, נתניהו, ברק ושרון לא הצליחו להשיג, שלום עם הפלשתינים, השיג ביילין לאחר כמה פגישות עם האויב. כמה פשוט, ממש מדינאי מבריק. כמובן ש"ההסכם" כולל ויתור על הר הבית, סלע קיומנו, מוכנות לזכות שיבה חלקית גם לתוככי ישראל, עקירת ערים מרכזיות ביש"ע בהם מתגוררים עשרות אלפי יהודים כמו אריאל ואפרת, אבל אלו "פרטים קטנים", בואו לא נהיה קטנוניים.

האמת היא שעדיף היה להתייחס בביטול מוחלט לכל החבורה שעדיין לא הפנימה את העובדה שהציבור במדינת ישראל זרק אותם מהשלטון, אולם הבמה שניתנת לחבורה זו בתקשורת המרכזית (כמה מפתיע?) לא מאפשרת התעלמות מהעניין. הציבור הישראלי מבחין בדרך כלל בין אדם כמו אורי אבנרי שחצה את הקווים באופן רשמי והוא ישן עם האויב, לבין אדם כמו יוסי ביילין שנתפס כאחד ממנהיגי השמאל הנאמנים לכאורה למדינה.

לכן ראוי להזכיר ליוסי ביילין, שמוביל את "הסכמי ז'נווה", ואשר כיהן בעבר כחבר כנסת וכשר המשפטים, שיש חוק וסדר במדינת ישראל. יש כנסת, יש ממשלה, יש ראש ממשלה, יש שרי חוץ ויש שר ביטחון ויש שרים נוספים. כולם נבחרו כדין ולהם הסמכות לקבוע האם המדינה נמצאת במצב מלחמה או שהיא מנהלת מגעים כלשהם עם הרשות הפלשתינית או עם מדינה כזו או אחרת. לאופוזיציה יש תפקיד אחד, לבקר את הקואליציה בתוך הבית, לא בחוץ.

ביילין הוא אפילו לא אופוזיציה, הוא כלום. הוא לא ח"כ, לא שר, לא נושא באף תפקיד רשמי במדינת ישראל, אז באיזו זכות או רשות הוא מנהל מגעים עם האויב בעת מלחמה, ובשם מי בדיוק הוא מוותר על סלע קיומו של העם היהודי?

כשר המשפטים לשעבר, מר ביילין, אני מפנה אותך לסע' 97(ב) לחוק העונשין (תשל"ז- 1977 ) המדבר על פגיעה בריבונות המדינה או בשלמותה: "מי שעשה מעשה, בכוונה ששטח כלשהו יצא מריבונותה של המדינה…מעשה שיש בו כדי להביא לכך, דינו - מיתה או מאסר עולם". מוות לא, בשום פנים ואופן לא, חס וחלילה שלא, אבל התייצבות בפני בית משפט ישראלי להשיב על מספר שאלות, לדעתי – כן.