מהפיכה חה חה

בשתי מדינות עולם שלישי חל בשבוע האחרון שינוי בנושא של זכויות נשים ויחסה של המדינה לדת. במרוקו המוסלמית הכריז המלך מוחמד השישי על מהלך מרחיק לכת, על רפורמה שבה ישונו דיני המשפחה, כך שלנשים ולקטינים יוענקו יותר זכויות. זאת בניגוד לחוק כיום, המבוסס על הדין המוסלמי ומפלה לרעה אוכלוסיות אלו. בה בשעה הוכרז בישראל היהודית והדמוקרטית על העברת בתי הדין הרבניים מאחריות משרד הדתות לאחריות משרד המשפטים. וזהו. במדינה אחת מתעסקים במהות, בשניה מתעסקים בספינים.

כל הצעקות של השר איתם על "חומייניזם חילוני" לא שוות את האנרגיה שהוצאה עליהם. התכנסותה הבהולה של סיעת המפד"ל לדיון חרום וההכרזה על משבר קואליציוני שמות ללעג את הביטוי "משבר". חיוכו המדושן של השר לפיד ודברי ההבל על "התקדמות במהפכה החילונית" הם כלום לעומת מפח הנפש שינחלו כל אזרחי המדינה היהודים, שחושבים שבאמת היה כאן שינוי.

העברה אדמיניסטרטיבית זו היא ניצחון קוסמטי במאבק כוחות פוליטי, ששוב מסמא את עיני הציבור, שחושב שיש כאן ויכוח כלשהו על תוכן. שיש שינוי, ולו הקטן, בדין הקיים. שלושה פוליטיקאים מיומנים, איתם, לפיד וראש הממשלה שרון, משתתפים בנפש המסכות הזה, משלים את הציבור כאילו הם עשו משהו. בפועל, הם טוחנים מים.

השאלה היכן ימוקם תקציב בתי הדין ומי ייקבע את תקן המזכירויות לחלוטין לא משנה. היא לא משנה לכהן שירצה להינשא לאהובתו הגרושה. היא לא משנה לבחור יוצא רוסיה שהוכרז כ"פסול חיתון" ורוצה להינשא לחברתו הצברית. היא לא משנה לציוני הנלהב שעלה לארץ מארצות הברית לאחר שעבר שם גיור רפורמי, אבל בארץ הוא נחשב משוקץ. היא לא משנה לסתם זוג ישראלי "רגיל" ואוהב, שבו הבחור לא רוצה לרכוש את אשתו בשטר, שבו הבחורה רוצה גם היא לקדש את אהוב ליבה.

איש מהצדדים המעורבים בקטטה התקשורתית לא מעלה על דעתו לשנות את "חוק שיפוט בתי דין רבניים". אותו חוק משנת 1953, שאחראי לכך שאלפי זוגות עושים את דרכם לקפריסין מדי שנה, על מנת להינשא נישואין אזרחיים. כל עוד סעיף 2 לחוק הקובע ש"נישואין וגירושים של יהודים ייערכו בישראל על פי דין תורה", וסעיף 1 מקנה שיפוט ייחודי לבתי הדין הרבניים בענייני נישואין וגירושין לא יוחלף בהסדר אחר, כל השאר באמת לא משנה.

זה הדין המהותי, כך ימשיכו בתי הדין הרבניים לשפוט, ולא משנה תחת איזה משרד הם ישכנו. לא משנה מי יהיה השר הממונה, לא משנה כמה חזק ינסה לפיד לשכנע את בוחריו ש"המהפכה החילונית" המובטחת קורמת עור וגידים. הפסקת ההסדר בו האישה היא קניין הבעל לא מצוי ברפורמה המובטחת של לפיד, אפשרות לזוגות להינשא מבלי להזכיר את חורבן ירושלים כנראה לא באג'נדה, אם חס וחלילה התא המשפחתי יתפרק מרוץ הסמכויות הבלתי הגיוני בין בתי הדין הרבניים לבתי הדין לענייני משפחה יתנהל במלוא המרץ. וכל זה מבלי להזכיר הכרה בתאים משפחתיים אחרים, של זוגות חד מיניים.

המצב, למי שלא יודע, חמור עוד יותר. בשלהי כהונתה של הממשלה הקודמת הפסיקו נציגויות ישראל בחו"ל להנפיק אישורים קונסולריים, באמצעותם יכלו ישראלים להינשא במדינות שונות באירופה ובארצות הברית. חסל סדר חתונות בטוסקנה או לילות חפוזים בלאס ווגאס, עם אלביס בתפקיד המקדש. הממשלה התחלפה, שינוי נכנסה, וכלום. החלטה פוליטית לא שונתה, ונישואין אזרחיים אין. האופציה שנשארה פתוחה היא קפריסין, אבל גם היא אופציה לעשירים בלבד. עלותה של חתונה שם גבוהה לאין שיעור מעלותה של חתונה בארץ. ומדוע בכלל צריכים עדיין להיזקק לטריק הטיפשי הזה, של קפיצה לכמה שעות למדינה שכנה על מנת להינשא? על מי עובדים כאן בעיניים, חוץ מעל עצמנו?

משבר קואליציוני פרץ על כלום. ממשלה עשויה ליפול על כלום. שני צדדים נושאים יחדיו באחריות לכלכלה קורסת, מצב בטחוני שערורייתי והריגת מדינת הרווחה מתקוטטים על סמנטיקה. במרוקו המלך אמיץ מספיק על מנת להתמודד עם ממסד דתי דומיננטי, נחוש מספיק להעביר רפורמה זו, רגיש מספיק להתקדמות הזמן. בישראל מעדיפים שליחי הציבור להתעסק במראית עין של עשייה, מפחדים לגעת בסוגיות עצמן.