עוג ודמגוג

בירושלים, עיר מגוריי, יש בורקס אחד טעים מאוד – (כמעט) כולם מכירים – בורקס אימא. הטעם – טעם ביתי. טעם של אימא. כשרות? אל דאגה! כשר עם תעודה. אגב, בבורקס אימא אף פעם לא חשבו להתחיל לאפות ולמכור לחם. למה? ככה. בבורקס אימא אוכלים בורקס. רוצים לחם? לכו לאנג'ל. הלחם באנג'ל טעים-טעים לחם כזה שאפוי בדיוק נכון מבחוץ ומבפנים. הבעיה היא שבאנג'ל דווקא כן ניסו (ועדיין מנסים) למכור גם בורקסים – איך הם? – זה עניין של טעם. הקורא מוזמן לנסות בעצמו. אני לא אסתבך עם מאפיות אנג'ל. ובכל אופן כולם בירושלים יודעים – בורקס באימא, לחם באנג'ל. כמה טעים ככה פשוט.

זהו, שלשופטי בתי המשפט זה לא כל כך פשוט. הבורקס כמשל, שהנמשל שלו הוא בתי המשפט. כל אחד אמור לדעת. רוצה דין תורה? פסוקים, רבנים והלכות? – לך לבית דין רבני. רוצה את החוק הישראלי-אנגלי-עותמני? – לך לבית המשפט. שבית המשפט לא ינסה למכור לנו את דיני התורה, וכן להיפך.

אתמול פסק בית המשפט בבירה בעניינו של מנוול אחד, תושב מזרח העיר, שהכה ואנס את אשתו. מצדי שישב בכלא עד שמוחו המעוות יפסיק לחשוב על אונס או לחשוב בכלל. זה לא העניין. העניין הוא התוספת המיוחדת של השופט על פסק הדין: "למרות שהנאשם חי בחברה מסורתית-שום מסורת לא יכולה לסבול הכאה ואונס של אשה". הכל היה טוב ויפה לולא היה מנסה כבוד השופט לייצג בפסק דינו גם את המסורת הנהוגה בבית הנאשם. שכן עם כל הכבוד השופט הוא מומחה בתחומו ולכן הוא שופט אזרחי. לו הוא היה מתמחה בדיני המשפט המזרח ירושלמי אולי הוא היה קאדי, אולי שייח' אבל לא שופט.

הגדיל לעשות לפני שנים השופט הדתי שישב בהרכב משפטו של דרעי. הוא הוסיף אז פרק מיוחד משלו על התייחסות המשפט הדתי-רבני לעניינו של דרעי. מיותר לציין שאיש מהעולם הרבני לא סמך אז את ידיו על פסק הדין ההוא של בית המשפט למרות נימוקיו ה"לכאורה הלכתיים" של אותו שופט. הרבנים ובראשם רבני בתי הדין , ובראש ראשם הרב עובדיה יוסף שישב במשך שנים ארוכות כדיין בבית הדין הרבני – גם הוא חשב אז, (וגם היום) ש"דרעי זכאי".

ומה היה אם הרב עובדיה היה מוסיף בפסיקה הלכתית דיינית שלו פיסקה נוספת, שמראה שהוא צודק לא רק על פי אמות המוסר והפסיקה ההלכתית אלא גם על פי החוק הישראלי, ואף מביא ציטוטים שמראים שלפסיקתו יש גם תוקף משפטי? – או אז, כל עורך דין מתחיל היה מסתכל על דבריו במבט של מה הוא בכלל מבין בפסיקה משפטית – מה הוא חודר לתחום לא-לו? ישב נא רבי עובדיה בארבע אמות של הלכה וישאיר את בית המשפט למבינים.

מדוע פסקי דין רבניים לא כוללים בתוכם הצהרות אפוטרופסות נוסח "דבריי צודקים גם לפי חוקי בית המשפט..." ואילו פסקי הדין המשפטיים כוללים לא פעם פולמוס סביב חלקי פסוקים מתוך העולם של משפט התורה?

נדמה שבתי המשפט כבר מזמן לקחו לעצמם נישה שלא שלהם. זה תהליך ארוך שטומי לפיד רק משלים אותו. ההחלטה המתנשאת לכפוף את בתי הדין הרבניים תחת משרד המשפטים היא השלמה של תהליך ארוך, מתנשא לא פחות.