בימים האחרונים, כשעם ישראל ניסה קצת להירגע מתלאות היומיום ולנוח בחג, קובי גבריאלי מתקשה למצוא מנוח לנפשו. מרגיזות אותו תופעות שמתרחשות בחברה הישראלית ויותר מכך מרגיז אותו שלא נותנים לו במה להביע את עמדותיו.
גבריאלי, ששכל את בתו, יפעת, בפיגוע לפני כשנה במירון, לא מבין איך הוא לא מצליח לשבור את תקרת הזכוכית של מפיקי הרדיו. "יש בעיה. אני לא יודע אם זו יד מכוונת או לא", הוא אומר. "אני מנסה לעלות לרדיו ופשוט נתקל בחומה. כל פעם אני מגיע למפיק וכשאני אומר על מה אני רוצה לדבר אומרים לי שיחזרו אליי ואף אחד לא מתקשר חזרה. ניסיתי לדבר בתוכניות האקטואליה בגלי צה"ל ובתוכניות ברשת ב'. תסביר לי איך זה ייתכן שבתוכנית של שלוש שעות בלילה לא נותנים לי לדבר?"
אז ברוח הימים הנוראים וחשבון הנפש החלטנו בוואלה! לתת לו לדבר. עיקר הביקורת מופנית כלפי הטייסים, חותמי "מכתב הסירוב". "אני מרגיש שהם הפילו את הפצצה של הטון עליי. נפגעתי מאוד מהנזק שהם עושים לנו. זה לא כמו פוליטיקאי שקם ואומר ככה וככה. מדובר באנשי צבא שתרמו למדינה ועכשיו הולכים ותוקעים סכין בגב. מתנצלים על מעשים שאנחנו לא עשינו. הרי בגלל שאנחנו מוסריים נהרגים לנו חיילים יום יום. יוצאים אנשים עם דרגות גבוהות וגורמים לנזק בלתי הפיך. אנחנו נלחמים על הקיום שלנו והם אומרים שאנחנו לא צודקים".
גבריאלי זועם גם על אמירם גולדין, ששכל גם הוא את בנו בפיגוע במירון, ויצא אתמול ל"מסע שלום בימים הנוראים". גולדין עובר בבתי קברות, אנדרטאות ואתרי פיגועים וקורא לממשלה ולשרים "להסיט את הרכבת מנתיב הדמים לדרך השלום ולהפסיק את מעגל הנקמה וההרג". "גולדין מנצל ניצול ציני את המקום שבו נרצחו הילדים שלנו והילד שלו", אומר גבריאלי. "אני לא מסכים עם דיעותיו. כשהסרנו הלוט מעל הגלעד בצומת מירון, ביום השנה לפיגוע, הוא לא הגיע. הוא גם לא השתתף במימון הגלעד. במסע הוא עובר מכפר ערבי לכפר ערבי, במקום לעבור ממשפחה למשפחה". גולדין מסר בתגובה כי לא השתתף בטקס מכיוון שהתקיים בשעה בה התקיימה אזכרה לבנו, עומרי, שנרצח בפיגוע. לגבי ההשתתפות במימון הגלעד הוא מסר כי הבקשה לכך הגיעה באיחור ובכל מקרה בכוונתו לקחת בכך חלק. "אני מכבד את קובי גבריאלי ואת מעשיו ורוצה שהוא יכבד גם את מעשיי, למרות חילוקי הדיעות וההשקפות בינינו. צר לי אם המשפחות נפגעו, אין לי כוונה לפגוע באף אחד", אמר.
גבריאלי, שעבד 20 שנה באגד, הפסיק לעבוד אחרי הפיגוע בו נהרגה בתו. האוטובוס היה שייך לסניף בו עבד ונהג האוטובוס היה חבר שלו. מאז הוא יושב בבית ומטפל בילדיו ובתינוק, שנולד שבעה חודשים אחרי היום הנורא בחייו. "לפיגוע אין השפעה על הדיעות שלי", הוא אומר. "מה שאני חושב חשבתי גם קודם. אין הקצנה אצלי, לא האמנתי לפני הפיגוע ופשוט קיבלתי הוכחה. איך אני יכול להאמין להם (לערבים הישראלים), כש-90 אחוז מהפיגועים היו בשיתוף פעולה. כך היה בפיגוע של הבת שלי. ומדובר באנשים שגרים פה, 10 דקות מאיתנו, בלי בעיה כלכלית. הגעתי למסקנה שהם רוצים להרוג את היהודים, לא משנה מאיזה צד פוליטי הם. חוץ מלנסוע על אותו כביש אין לנו מה לעשות כאן ביחד".
"בגלל שאנחנו מוסריים נהרגים לנו חיילים"
30.9.2003 / 0:02