שחקי אותה כמו בקהאם

נפתח בחדשות למאוננים: קיירה נייטלי היא הדבר הבא על הדסקטופ שלכם. נייטלי (שודדי הקאריבים) מתרוצצת לה שמחה וטובת לב לכל אורך הסרט, פעם בחזיית ספורט, פעם במכנסונים קצרים, פעם בחזיית ספורט ומכנסונים קצרים ופעם סתם בטרנינג שנראה עליה ממש-ממש טוב. להוציא העובדה שנייטלי שודדת את ההצגה לפרמינדר נגרה, הכוכבת הראשית, והופכת כל סצינה בלא נוכחותה לסוג של עונש, הכל ממש ממש בסדר ב"שחקי אותה כמו בקהאם".

"שחקי אותה כמו בקהאם" הוא עוד אחד מקומדיות המיעוטים שהפכו בשנים האחרונות לטרנד הכי טרנדי באנגליה. לונדון, עיר ומשאת נפש, הומה מיעוטים אסיאתים רבים – ובעיקר פקיסטנים והודים – והמפגש בין האובסס הבריטי ללהיות בריטי, לבין הפולקלור והאוריינט מצליח להניב לא אחת מספר רגעים משעשעים כאילו, לצד לא מעט רגעים שטבולים בפלירטוט עם גזענות וסטריאוטיפיזציה תרבותית.

"האחר", ההודי, נאמן תמיד למסורת, לשורשים, משתבלל, מחוק על עוף בקארי וסובל מנחת זרועה של אם כפייתית, אב בטורבן מצחיק ובאופן כללי – סוג של חייזר תרבותי בעולם נאור ומתוקן. גם "שחקי אותה כמו בקהאם" מציג את המפגש הזה, בין האוריינט, שהדרך המתוקות לומר עליו שהוא מפגר, היא לספר עליו בדיחות טובות לב. אתם מכירים את הז'אנר, לא?

ג'סי - פרמינדר נגרה - היא נערה פוטוגנית ממוצא הודי, שלהוציא צלקת מכוערת מאוד על ירך ימין, אין בה כל פגם. בעצם יש לה: היא סוגדת לדיוויד בקהאם, המותג ושחקן הכדורגל. חדרה הוא מקדש לאליל הפופ-פוטבול הפוסט מודרני ולא אחת היא מוצאת את עצמה מדברת אל הפוסטרים של "אדידס" הנושאים את פרצופו המושלם כאילו היו הכותל המערבי. חלומה של ג'סי (לא לחינם קיבלה שם טומבוי קלאסי: ג'סי) לשחק כדורגל במנצ'סטר יונייטד לצדו של בקס.

אבל, כצפוי, אימא מתנגדת, אבא לא מתעניין בכדורגל והאחות הגדולה – פרחה זולה, המונית צעקנית ומעוותת – עומדת להתחתן, עסוקה בשופינג. בצר לה היא נאלצת להצטרף בחשאי לקבוצת בנות שמשחקות כדורגל חצי מקצועני. ג'ול (קיירה נייטלי – שגם לה נבחר השם המתאים, תכשיט – ללמדכם שנשים לבנות יפות הן תכשיט ובנות הודיות יפות הן סתם חצי בן חצי בת) הכוכבת הבלונדית של הקבוצה ומושא תשוקותיו הסמוי של מאמן הקבוצה (ג'ונתן ריס מאיירס) מפנקת אותה באינטגרציה אל"ף-אל"ף וביחד הן הופכות לצמד חמד שמתגבר על כל המכשולים, הקשיים, הדעות הקדומות – נגד נשים בכדורגל, נגד נשים הודיות בכדורגל, נגד נשים הודיות שנמשכות לגברים לבנים ונגד נשים הודיות שלא יודעות לבשל עוף עם קארי - מפציץ בשערים מרהיבים ומקנח בסוף טוב.

ובאמת, "שחקי אותה כמו בקהאם" מנסה להיות קומדיית ספורט קלילה ואולי קומדיית מפגש בין תרבויות חמודה ואולי שילוב בין השתיים – אבל כישלונו הגדול הוא האופן המגוחך בו הוא מעמיד כל התנהגות נורמלית לחלוטין ומאייר את דמויות המשנה. האחות, האם, האב, החברים ההודים של ג'ס – כולם מגוחכים, נלעגים, מוגזמים. לעומתם, הלבנים, ג'ול, המאמן, דיוויד בקהאם – כלומר, אלוהים – יפים, טובים, צודקים, מושכים ובאופן עקרוני תקינים. תקינים באופן מוגזם.

תסלחו לי על היעדר התקינות הפוליטית אבל "שחקי אותה כמו בקהאם", במושגים של עולם מתוקן באמת, הוא מסמך מטונף. במושגים של קולנוע מסחרי ובילוי שעה וחצי של פנאי בלצחוק על אחרים שנראים מעט שונה ממני וממך, הוא עיסקה מוצלחת דווקא. תעשו את הבחירות שלכם. אה, ודרך אגב, הפתיח שהוקדש לקיירה נייטלי הוא תרגיל בשוביניזם – אחיה הקטן של הגזענות.

התוספות המיוחדות לדי.וי.די כוללות טריילר מבטיח לסרט, סרטון מאחורי הקלעים שלא מעלה ולא מוריד, כמה סצנות שהוצאו בעריכה – גם כאן, לא מעלה ולא מוריד – והאקסטרה ספיישל בונוס: מתכון למאכל הודי. סלחו לי, לא צפיתי בקטע. סוג של מחאה, אם תרצו.