הבחירות לראשות העיר ירושלים כבר מזמן מאחורינו. האיש, אורי לופוליאנסקי, נבחר ברוב נאה. רוב שניתן לו על ידי תושבים דתיים וחילונים כאחד. עניים ירושלמים וגם תושבי רחביה. התקשורת הזהירה אותנו מזוועות העולם שיתרחשו ביום בו ישתלט האיש על העיר: הפיכתה לחרדית וסקילת כל מחלל שבת בכיכר העיר. האזהרות כולן התבררו כמופרכות. ראש העיר הוא ראש העיר של כולם. בתי הקפה - הכשרים וגם אלה שלא, ממשיכים לפעול. אולמות הסרטים ממשיכים להקרין סרטים, גם בשבת. אומנים ממשיכים לעלות העירה כדי להציג את מרכולתם. העיר בתנופת בניה ועשייה - זאת יראה כל מי שמזדמן בימים אלה לבירת ישראל - רחובות מרכזיים הופכים למדרחוב ארוך לבילויים. כבישים נעקרים ממקומם ומתחתם נבנים גשרים, מחלפים, ומסילה לרכבת הקלה שתבוא מתי שהוא בעשור הנוכחי.
אבל יש מי שמתעקש לקשור את ראש העיר והשקפותיו לתוכניות שטניות להפוך את העיר לעיי חרבות.
שבועון "כל הזמן" - העיתון הירושלמי של "מעריב" הקדיש השבוע כתבת שער לאסונות הצפויים ממעללי ראש העיר החרדי הראשון בתולדות בירת ישראל. משום מה הושמטו בכתבה העיר בפריחתה, התוכניות להפעלת הרכבת הקלה, המדרחוב החדש, חוצות היוצר, פסטיבל הקולנוע. התמונה של השער הייתה של גטו יהודי חרב מתקופת מלחמת העולם השניה ומאחוריו פרצופו המחייך בסיפוק של לופליאנסקי. רמז שכולו בבחינת "מה שעשו הגרמנים לערי אירופה ישה לנו לופליאנסקי".
כתבת השער עסקה במבנים שאותם בוחרת העירייה להרוס כדי לבנות במקומם מבנים חדשים. על זה בהחלט יש לדון - האם להשאיר על מקומם מבנים ישנים נושנים שאין לאיש עוד חפץ בהם או לפרק אותם על מנת לבנות את החדש על גבי הישן?
אבל כל קשר בין זה לבין הדברים שמביא סער נתנאל שמוצג בכתבה כ"נציג מרץ במועצת העיר" כאילו "ראש העריה מתעניין רק בקרוואנים לתלמודי תורה", מקרי לחלוטין. גם הקשר של הדברים המובאים מפיו של "מנהדס ערים מקצועי" בשם אודי ארנון כאילו מעדיף ראש העיר את הכותל על פני שאר המבנים ו"אולי גם על הכותל יבנו גורד שחקים שזה יותר כלכלי", על אחריות הקורא בלבד. כתבי "כל הזמן" נמנעו לציין שאותו "מהנדס מקצועי" בשם אודי ארנון הוא בעצם חבר אחר במועצת העיר מטעם, ניחשתם נכון, מרצ.
אז בשביל סער נתנאל ואודי ארנון שמנצלים כל אפשרות כדי לקשור בין החלטות סבירות ואמיצות של ראש עיר לבין תוכניות שלא היו ולא נבראו להשחיר את פני העיר - בשבילכם - הנה רשימת המוסדות הדתיים ה"קרובים לליבו" של ראש העיר שאותם הוא מתכוון לפרק ושעליהם הוא מתכנן להקים "גורדי שחקים" כלשונכם.
1. בית הכנסת בימין משה
2. בית הכנסת של הקהילה המאוחדת
3. היכל שלמה
4. בית הכנסת הג"ר
5. בית הכנסת נווה שלום
6. בית הכנסת ישורון
7. בית כנסת אורח חיים
8. תלמוד תורה אורח חיים
9. בית הרב קוק
10. בנין חברת כתבי קודש
11. ישיבת כתב סופר
12. בית כנסת חתם סופר
13. בית כנסת אוהל יצחק
14. ישיבת דמשק אליעזר
15. בית כנסת תורת חסד
16. בית כנסת אוהל יעקב
17. בית כנסת בית מנחם
18. בית מדרש דברי מנחם
19. ביץ כנסת שבזי
20. ת"ת עץ חיים
21. בית כנסת שערי שמים
22. בית כנסת עדס
23. בית כנסת עזרא
24. ישיבת עץ חיים
25. בית כנסת האוניברסיטה העברית
26. בית כנסת אור זרוע.
קרוב לרבע מכלל המבנים המיועדים להריסה בירושלים הם בתי כנסת, תלמודי תורה ובתי מדרש. כך שלהאשים את ראש העיר שהוא מתעניין בהם יותר או מסרב לפנותם זו האשמה שקשורה יותר לפאותיו ולזקנו מאשר לתיפקודו כראש עיר. יש פוליטיקה מוניציפאלית ויש הטלת רפש שמקורותיו חשוכים ונבערים. ההתנגדות הצינית והמכוערת ללופוליאנסקי, נדמה, אינה קשורה למהלכיו ופועלו אלא נובעת מיסודות אחרים, אפלים - כאלה שאנשי מרצ הם הראשונים לצאת כנגדם בחזיתות אחרות, עד שהדבר מגיע למגרש הביתי שלהם.
יהודים אחים אנחנו, חוץ מראש העיר
אלי מרקוביץ
3.10.2003 / 6:19