סין הארץ או המועדון?

- עכשיו היא תחכה לו בשביל.
- והוא יבחין בה?
- כן. אבל למה הבנזונה לא אומר לה כלום?
- עכשיו היא תבשל לו משהו במיוחד בשבילו.
- תכף יבואו שוטים מדהימים של ירקות סינים מאודים ודים סאם כפרי.
- והוא יאהב את זה?
- ברור. אבל תכף הולך לקרות משהו רע.
- אחר כך נלך לדים סאם. נהייתי רעב.

היצ'קוק, אמן המתח בסרטים, הגדיר פעם את ההבדל בין מתח להפתעה בקולנוע. סרטים שמבוססים על הפתעה, כמו רוב סרטי האקשן ההוליוודיים, מפציצים את הצופה מדי כמה דקות בהפתעות בדמות אפקטים מיוחדים ומפנים קיצוניים בעלילה, מתוך מחשבה שבלעדיהם הסרט ישעמם.

אבל בניגוד לסרטי המתח האקספלוסיביים, בהם המתח היחיד הוא הציפייה להפתעה הבאה, מתח דרמטי דווקא לא מבוסס על הפתעה. להפך. הצופים יודעים משהו שהגיבורים לא יודעים ומנחשים מה הולך לקרות. המתח הוא בציפייה - מתי, איך ואם בכלל זה יקרה, ומה יכול לשנות את זה. היצ'קוק העדיף כמובן מתח דרמטי. הרי בכל מקרה תמיד אפשר להפתיע בסוף ולעשות ההפך ממה שהצופים מצפים.

"הדרך הביתה", סרטו של הבמאי הסיני ז'אנג יימו, הוא כביכול ההפך מסרט מתח. מה כבר יכול להיות מותח בסרט על שני סינים שמתאהבים באיזה כפר נידח בשנות החמישים? ובכל זאת, כל רגע טעון בציפייה דקה, במתח עדין. בסרט שכולו מבוסס על מחוות קטנות ותנודת עפעפיים, למבט אחד של נערה מאוהבת אחרי ציפייה ארוכה בקור יש עצמה ששקולה להרבה חומר נפץ בכל סרט אחר.

הסיפור פשוט ותמים כמו אגדת ילדים. היה היתה נערה שאהבה מורה חתיך. היא חיכתה לו מדי יום בשביל המוליך אל הכפר. וכדי שלא נייגע את מוחנו בשאלה מה יקרה בסוף, מספרים לנו אותו כבר בשוט הראשון של הסרט. בסוף המורה מת והשאיר אחריו בן יחיד ואלמנה זקנה ובוכייה. זהו. עכשיו, כשהכל ברור, אפשר להישען אחורה וליהנות מהסיפור.

אז זה לא אתגר ענק לאינטליגנציה לנחש מה יקרה בשוט הבא, אבל זה לא ה"מה" שמעניין, אלא האיך. והאיך – צילומים מדהימים (הבמאי הזה הוא בעצם צלם גדול), משחק מעולה, ועדינות סוחטת דמעות. השחקנית ז'אנג ז'י (שם ששווה לזכור. ולא שאי פעם ידעתי איך אומרים את השם או איך כותבים אותו, פשוט עשיתי copy-paste) יפהפיה ונפלאה, תגלית סינית שלוקחת את גונג לי בהליכה. אגב, הבמאי, שיצא קודם עם הכוכבת גונג לי, גילה את ז'אנג הצעירה אחרי שהם נפרדו, ועכשיו הוא מטפח אותה כאלטרנטיבה לדיווה שקצת מוצתה לאחרונה. מה שמוכיח שגונג לי לא מזדקנות, הן רק מתחלפות, ויפה שעה אחת קודם.