ב-26 במרץ 2000 התקיימו ברחבי רוסיה בחירות לנשיאות, אולם הכפר הצ'צ'ני הקטן טנגי-צ'ו היה נתון באותו יום, כמו בכל החודש שלפניו, תחת מצור. חיילים מדיוויזיית השיריון הרוסית 160 מנעו מהאנשים להיכנס או לצאת מהכפר ולמעשה ניתקו אותו לחלוטין מהעולם. במהלך היום הסתבבו ברחבי הכפר שלושה ג'יפים צבאיים והטילו אימה בקרב התושבים. באחד מהרכבים נסע קצין רוסי בכיר שפניו היו מוכרות היטב לכל תושבי הכפר, למרות שמעטים מאד ידעו את שמו.
משפחת קונגייב התגוררה בפאתי הכפר. כמו כל המשפחות, נהגו ההורים לשלוח את ילדיהם לישון בלבוש מלא, מחשש שבמהלך הלילה ייאלצו בני המשפחה לעזוב את הבית במהירות. ילדי המשפחה, אלסה, חווה, לריסה, חוואזי וחאסי, ישנו כבר בשעה 1:00 לפנות בוקר, כשלפתע הגיע רכב צבאי ונכנס לחניית הבית. האב, ויסה, שמע קולות של טעינת נשק מחוץ לדלת והניח כי החיילים הגיעו לקחת אותו. הוא לא העלה בדעתו כי החיילים רוצים את ילדיו.
אם המשפחה, רוזה, לא הייתה בבית באותו הלילה, והאב העיר את בתו הבכורה אלסה וביקש ממנה להעיר את יתר הילדים. בינתיים חמק האב ורץ להזעיק עזרה. הילדים יאמרו לאחר מכן, כי החיילים שהו בביתם לא יותר מחמש דקות. הם לא ערכו שום חיפוש. בתחילה תפסו את חווה שהייתה אז בת 13, אולם שחררו אותה לאחר שגילו את אחותה הגדולה אלסה בת ה-18. כשהם גוררים אותה מחוץ לבית, זעקה אלסה לאחיה שיצילו אותה. דודם הצעיר של האחים הגיע מהבית הסמוך, אולם בודאנוב, הקצין המאיים, הכה אותו בגסות עם קת הרובה, והותיר את הילדים בהלם. במהלך החטיפה איבדה אלסה את הכרתה. החוטפים גלגלו אותה בשטיח והניחו אותה בתא המטען של רכבם. גופתה של אלסה התגלתה מספר שבועות לאחר מכן מוטלת בפאתי הכפר.
בבוקר שאחרי החטיפה שוחח הקצין בודאנוב עם מפקדו ודיווח לו כי עבר לילה שקט על הכפר טנגי-צ'ו. לדבריו, לא היו מאורעות יוצאי דופן באותו לילה. ובאמת, מקרה היעלמותה של אלסה אינו יוצא דופן. ארגוני זכויות אדם תיעדו מאות מקרים מאז 1999 של היעלמויות נשים, נערות ואף ילדות באזורים רבים בצ'צ'ניה. רובן עברו מסכת קשה של התעללות מינית, אונס ברוטלי, וחלקן אף נרצחו באכזריות.
"הקצינים מתקבלים בכבוד של מלכים"
על גופתה של אלסה נמצאו עדויות קשות על מסכת הייסורים שעברה לפני שנגאלה אל מותה. בתחילה הואשם בודאנוב באינוסה ורציחתה, אולם מספר ימים לאחר מכן הודה חייל צעיר, פקודו של בודאנוב, בביצוע המעשים. מספר שבועות לאחר מכן הוא קיבל חנינה ממפקדיו. בודאנוב עצמו הורשע חודשים ספורים לאחר המקרה ברצח של בן כפר צ'צ'ני, ונאספו עליו עדויות רבות הקשורות במקרי אונס ותקיפה מינית.
על אף מקרי ההיעלמות והאונס הרבים, הוגשו מעט מאד תביעות נגד המבצעים, מחשש לפעולות תגמול של החיילים, ואף מחשש לנידוי בקרב הקהילה. אישה שנאנסה תתקשה מאד למצוא לעצמה בעל, ואילו אישה נשואה שנאנסה צפויה למצוא עצמה בהליכי גירושין. "מכאן נובע היתרון של החיילים", אומרת אליסה מושאבה, נציגת ארגון זכויות האדם הרוסי, "זכרון", בצפון המדינה. "אם מתרחש אונס, האשמה תמיד נופלת על הנאנסות. האנשים מנסים להסתיר את המקרים כדי שיוכלו להמשיך לחיות בחברה".
אמה של אלסה, רוזה, אמרה השבוע לבי.בי.סי, כי אין לה ספק שבודאנוב עומד מאחורי האונס והרצח של ביתה. "גם עכשיו, כשבודאנוב בכלא, ממשיכים רבים אחרים לאנוס ולרצוח נערות אחרות", אמרה האם בדמעות. "הדבר הנורא מכל הוא שקצינים מהסוג של בודאנוב עוזבים את צ'צ'ניה ומתקבלים ברוסיה בכבוד של מלכים וגיבורים גדולים".