כחול עמוק, פמיניזם רדוד

המאבק שהכריזו ארגוני נשים בארץ ובעולם כנגד שידורי הפורנוגרפיה הוא אחד המאבקים המטופשים, המיותרים והצבועים ביותר שידעה התנועה הפמיניסטית מאז בואה אל העולם. באופן תמציתי ולא ממצה ניתן לסכם את התפיסה שעומדת מאחורי המאבק בכך שארגוני הנשים רואים בפורנוגרפיה דרך נוספת לניצולן , דיכויין והשפלתן של נשים ושימור התפיסה הסקסיסטית הרואה בהן אובייקט מיני.

אדגיש כבר עכשיו: מאמר זה לא נועד לעודד צריכת פורנו ותפיסת עולמי רחוקה מלראות בפורנו סוג של "אומנות". עם זאת , דווקא בתור מי שמגדירה עצמה פמיניסטית ( על אף העובדה שמילה זו הפכה עם הזמן למילת גנאי , ועל כך במאמר אחר ) וכמי שאינה יכולה להחשד ברצון לקחת חלק בדיכויין של נשים איני יכולה להסכים עם מאבק מסוג זה.

נפתח עם הטיעון העיקרי של ארגוני הנשים לפיו סרטי פורנו מציגים תמונת עולם מעוותת של יחסי גברים נשים ובכך משפיעים על מוחותיהם הנוחים להשתכנע של בני נוער הצופים בהם.
אכן, נשים מוצגות בסרטי הפורנו כאובייקט מיני. כך גם הגברים הנוטלים חלק בסוג זה של סרטים. הז'אנר כולו מבוסס על אינטראקציה מינית גרידא ואינו מתיימר להציג מערכת יחסים אמיתית, מלאה וערכית בין גבר לאישה. זאת בניגוד לסדרות טלוויזיה שהשפעתן על צעירים גדולה לאין ערוך ובהן מוצגות מערכות יחסים שאומנם אינן מבוססות על סקס בלבד אך הן מעוותות ורחוקות מהמציאות באופן חולני כמעט, רצופות בגידות, תככים, שקרים ומזימות ודווקא שם קיימת התיימרות לייצג סוג של ריאליזם מדומה.

אין סיכוי כי ולו אדם אחד שעיניו בראשו סבור שבחיים האמיתיים אחות בבית חולים חושפת את שדיה ומתחרמנת להנאתה עם החולים. לעומת זאת, שפע טלנובלות שעוסקות בחייהם של היפים והעשירים בהן כמעט כל הנשים שוכבות עם גברים כדי להשיג את מבוקשן כעניין של מה בכך, הן בעלות אפקט שלילי העולה עשרות מונים על זה של סרטי הפורנו. מדוע לא מציעים ארגוני הנשים לצנזר דווקא סדרות אלו? הרי הללו זמינות לכל דיכפין, בכל גיל ובשעות שיא ומפומפמות לנו נון סטופ לורידים. יש משהו מאוד נוח, מאוד פופוליסטי ומאוד צבוע בהיטפלות דווקא לסרטי הפורנו.

כנגד הטענה כי צנזורה על סרטי פורנו מהווה פגיעה בחופש הביטוי טוענים ארגוני הנשים כי חופש הביטוי, כמו כל זכות אחרת, אינו מוחלט. הוא נתון למערכת של שיקולים ואיזונים למול זכויות ואינטרסים אחרים כגון זכות ההגנה על הפרטיות, איסור על הוצאת דיבה, הגנה על רגשות הציבור ועוד כהנה וכהנה. השאלה שאנו נדרשים לה בהקשר זה היא האם יש הצדקה לפגוע בזכות זו בהקשר של שידורי פורנוגרפיה? האם יש בשידורי פורנוגרפיה סכנה מוסרית גדולה יותר מאשר בסרטי פעולה אלימים המעודדים באופן ברור שימוש בכלי נשק? האם השפעתה של הפורנוגרפיה הרסנית יותר מהמסרים שמקבלות נערות מפרסומות שובינסטיות בעליל בהן כל מוצר מתקשר איכשהו לפיטמה מבצבצת מחולצה רטובה של אישה? נדמה לי שלא.

את ההצדקה העיקרית לפגיעה בחופש הביטוי מוצאים ארגונים אלו במחקרים המראים כי שידורי פורנו מעודדים מעשי אונס. מחקרים אלו מבוססים בעיקר על ראיונות שנערכו עם עברייני מין לאחר שנתפסו בהן הסתבר שהרבו לצפות בסרטי פורנו. מכאן ועד המסקנה שיש בכך עידוד למעשי אונס הדרך ארוכה. מה עוד שקיימים לא פחות מחקרים סותרים לפיהם הצפייה בסרטי פורנו דווקא מפחיתה את אחוז מקרי האונס בכך שהם משמשים אפיק לפורקן מיני שאינו כרוך בפגיעה באדם אחר. אולם ארגוני הנשים אינם מסתפקים בכך שכן אינם רואים בצנזורה של שידורי הפורנו סוג של פגיעה בחופש הביטוי אלא פגיעה מותרת הכרחית ורצויה בחופש הדיכוי. אומנם סיסמא חביבה אולם ריקה מתוכן.

יש משהו מתנשא ופטרנליסטי ביחסם של ארגוני הנשים לנשים העובדות בסרטי פורנו. הצגתן ככנועות, מושפלות ומדוכאות רחוקה במרבית המקרים מהאמת. הם שוכחים כי נשים רבות הפכו עשירות מפורסמות ומצליחות בעקבות השתתפותן בסרטים אלו. מה עוד שמרביתן מרוויחות הרבה יותר מהגברים המנצלים אותן לכאורה בסרטים אלו. חלקן אומנם נקלעו לכך מתוך קשיים כלכליים, בעיות משפחתיות וכדומה, אולם רבות מהן הגיעו מתוך בחירה חופשית וסוג של אקסהיביציוניזם והן מאושרות מאוד מעבודתן וחייהן. באשר למקרים בהן נוצלו נשים באכזריות בידי מפיקי הסרטים הרי שהדרך הנכונה להלחם בתופעה היא לעודד מודעות לנושא ובדיוק כמו במקומות עבודה אחרים בהן נשים מנוצלות ומדוכאות אין סוגרים את המפעל אלא נלחמים נקודתית כנגד אותם בוסים שפלים.

טוב יהיה אילו ישתנו סדרי העדיפויות של ארגוני הנשים והמאבק לשיפור מיקומן של הנשים בחברה יתמקד בחינוך לטווח ארוך כגון בניית תוכניות לימודיות חדישות או השקעה בהפקות טלוויזיה מקוריות בעלות מסרים שוויוניים. את התוצאות, אומנם, לא נראה מיד, אך ההשקעה לטווח הארוך תשתלם הרבה יותר ממאבקים כגון זה שמסתיימים בלא יותר מקול ענות חלושה.