ביבי בום

כמה קל לתקוף את נתניהו. אחרי הכל הוא פוגע בצבא, בחינוך, בחולים ובזקנים, במשפחות החד הוריות, ביישובי העימות, בחרדים, במעמד הביניים, בשכבות החלשות, בחיילים המשוחררים, בחקלאים, בעיירות הפיתוח, במובטלים, במורים, בועדים, במי לא? נתניהו הוא פגע רע. המשבר הכלכלי?! לא מה פתאום, זה נתניהו. מה בכלל הוא מבין בכלכלה?

אם כן, מסתבר שנתניהו מבין לא מעט בכלכלה. נתניהו מביט ורואה כיצד משנה לשנה גדלים תשלומי ההעברה (דמי אבטלה ביטוח לאומי, קצבאות ילדים וכיוב') ובד בבד גדל הפער בחלוקת ההכנסות. שר האוצר רואה כיצד ישראל ממוקמת בראש הטבלה מבחינת התקציבים המופנים לחינוך, אך תלמידיה מגרדים את התחתית בכל הנוגע לרמתם הלימודית. נתניהו רואה כיצד צה"ל מוציא אנשי מקצוע לפנסיה בגיל 45, בעוד שבשוק החופשי הם היו עובדים, כשאר האדם, עד גיל 65 תמורת שכר ופנסיה פחותים בהרבה. נתניהו רואה כיצד נגדים ורס"רים למיניהם, שאת תפקידם יכל למלא בהצלחה לא פחותה חייל בסדיר, מקבלים משכורות עתק ותנאים ששמורים למנהלים בכירים במגזר הפרטי. נתניהו רואה כיצד המגזר החרדי מונע מהמגזרים היצרניים למלא את מצוות "פרו ורבו" כיוון שאלו נאלצים לכלכל ילדי אחרים. ראש הממשלה לשעבר רואה כיצד האמהות החד הוריות זועקות חמס ומלינות שאין להן כסף למטרנה לתינוק ומתפנות לצעדות והפגנות, אך לא עושות מאמץ אמיתי למצוא עבודה גם לאור המענקים החדשים המובטחים לנשים עובדות ולמעסיקיהן.

ובכל זאת, בלהטוטי לשון מופלאים הופכים שונאי נתניהו את הסיבה והתוצאה. הם אומרים, ראו מה עושה נתניהו לכלכלה, ראו את המצב אליו הגענו, ראו למה גורמים הקיצוצים. טעות, רבותיי. הקיצוצים והתכנית הכלכלית אינם הגורם למצב הכלכלי, אלא תוצאותיו המתבקשות. ממשלת ישראל נאלצת לבצע קיצוץ תקציבי עמוק כיוון שהכלכלה הגיעה לשפל עמוק. לולא התכנית הכלכלית המשק היה נכנס לסחרור גירעוני מטורף שככל שהיינו מאחרים להתמודד עמו, כך הסיכוי להיחלץ ממנו היה קטן יותר. גם הפעם ממשלת ישראל מבצעת צעדים מתבקשים באיחור, אך לפחות עתה היא אכן מבצעת אותם ובהיקף הנדרש (גם אם ללא כל הצעדים הנדרשים).לא בטוח שהתכנית תוציא את ישראל מהמשבר בזמן הקרוב, אך מה שכן בטוח שדחיית הקיצוצים הייתה מעמיקה את המשבר הכלכלי.

עלינו לזכור שנתניהו הצהיר שהסעיף שלא יפגע מהקיצוץ, ואף יגדל, הינו התשתיות. זהו בהחלט מתכון לחידוש הצמיחה. אם לתכנית יתלוו כמובטח צעדים שיעודדו תעסוקה, אם תשופר תשתית התחבורה, אם ייבנו מסילות הרכבת, אם יופנה תקציב למחקר ופיתוח, אם יינקטו צעדים שיעודדו השקעות, אם יינתנו תמריצים לייצוא, אז ייתכן ונהנה מפירות התכנית כבר בשנת 2005, ונוכל שוב להתיר את החגורה.

כמו כן יש לעודד יזמות במגזר העסקי בכל הרמות, בעיקר בפריפריה. גם עבודות ציבוריות אינן בהכרח מילה גסה, עבודות סביבתיות כגון ניקוי חופים שמורות טבע וצידי דרכים יכולות לתת מענה חלקי למובטלים בלתי מיומנים. הכשרה מתאימה לאותם עובדים בתחום כגון סלילת כבישים ומסילות רכבת תוכל אף להאיץ את פיתוח תשתית התחבורה ועקב כך את הנגישות למוקדי תעסוקה במרכז.

בנוסף בכדי למנוע עליית שיעורי האבטלה יש לנקוט במספר צעדים ובראשם גירוש עובדים בלתי חוקיים שיפנה מקומות עבודה. קביעת זמן שהות מקסימאלי של שנתיים לעובדים הזרים, כך שלא ישתקעו בישראל. מתן סבסוד ומענקים לעובדים ישראלים בענפי תעסוקה נדרשים (בניין, חקלאות, סיעוד וכיוב') יעודד הן היצע והן ביקוש לעבודה ישראלית. הטלת קנסות ועונשי מאסר ארוכים על העסקת עובדים בלתי חוקיים ועל הלנת שכר לעובדים זרים וישראלים ירתיע מעסיקים עבריינים. חלק מהצעדים הללו מבוצעים כעת, חלקם מתוכננים להיעשות, ואלו שעדיין לא בשלבי תכנון או ביצוע, כדאי שיישקלו.

דבר נוסף עליו הממשלה דווקא לא נתנה את הדעת הוא ריבוי הגופים והמוסדות העוסקים בנושאים חופפים כגון הביטוח הלאומי, שירות התעסוקה, משרד העבודה והרווחה, אגפים במשרד הקליטה ועוד היד נטויה. ביזור מערכתי זה גורר חוסר תיאום וניצול לא יעיל של משאבים. גם האנשים המופקדים על נושא השמת המובטלים והכשרתם לרוב אינם בעלי הכשרה מקצועית מתאימה. על מנת ליעל את המערכת יש לרכז את כל האגפים תחת מנגנון אחד ולאיישו באנשי מקצוע שיוכלו לתת טיפול פרטני במידת הצורך. קיים צורך חיוני לשנות את אופן הטיפול במובטלים, לא עוד "תגיע–תחתום-תצא", כי אם ניסיון אמיתי לשילוב מובטלים בשוק העבודה.

בכל הנוגע לתקיפת הממשלה בשל הקיצוץ בתקציב החינוך, לאור היחס ההפוך בין ההשקעה העצומה לבין הישגי התלמידים הישראלים, ניתן היה לצפות לתגובה אחרת. העסקת מורים על בסיס חוזה אישי ותגמול בהתאם, הצבת רף גבוה הרבה יותר ללימודי הוראה ומבחני ידע וכישורים למורים הם רק חלק מהצעדים שיש לנקוט. יש גם לבצע רוויזיה של תוכניות הלימוד תוך שימת דגש על טכנולוגיה ויזמות ופחות על כלכלת בית ונגרות, אך הדבר ההכרחי הוא לא להסתפק באנשים שהסיבות היחידות שהם עוסקים במקצוע הן כי זה התחום האקדמי היחידי בו הם עמדו ברף כניסה והידיעה שקשה יהיה לפטר אותם.

נכון שהתכנית הכלכלית אינה מושלמת, אך במסגרת האילוצים הקיימים היא סבירה בהחלט. עלינו לשמוח על כך שנתניהו יושב במשרד האוצר, וזאת מכיוון שניתן לסמוך עליו במאת האחוזים. ולמה? כי הוא יודע שהדרך היחידה עבורו לחזור לכסא ראש הממשלה היא באמצעות הבראת הכלכלה הישראלית. לנתניהו יש קצת יותר משלוש שנים להביא את המשק לשגשוג כלכלי והוא מתכוון לעשות הכל בכדי לבצע זאת. לעת עתה השיקולים הפוליטיים הצרים של שר האוצר מתיישבים באופן מוחלט עם האינטרסים של אזרחי ישראל. הם רוצים רווחה כלכלית והוא רוצה להיות ראש ממשלה.