מאת טל וולק
אז מה היה לנו? קודם כל בואו נודה שהליגה קצת הפתיעה אותנו. באנו לא מוכנים, לא האמנו שיבוא קהל, דהרנו לראות כדורגל שהתברר כזוועתי, אבל בסוף חזרנו על ארבע, וככל שעבר הזמן אפילו התחלנו להבין שבכל זאת קורה כאן משהו.
למען הורדת המתח והסדר הטוב, כל מי שמתכוון לרוץ לדני קסטן ולשבח אותו על המהפך, כדאי שיחסוך אנרגיה ויעשה פרסה. עם כל הכבוד, אין לו שום חלק במהפכים, הפתעות, נפילות והתאוששויות של קבוצות אלה ואחרות. אז מה בכל זאת עשה לנו את זה?
במבט מהיר אפשר לראות שהשינויים שקרו במשחק נזקפים כמעט כולם ליישום חוקת המשחק החדשה. הכל הפך למהיר יותר, יש פחות זמן לתכנן והמשחק הפך ליותר מאולתר ודינמי. התקפות המעבר ושחקני הקלאץ' הפכו לנשק העיקרי של קבוצות הליגה.
השפעת המאמן על המשחק ירדה ומי שצריך לקבל את ההחלטות האמיתיות הם השחקנים על המגרש. שינויים כל כך קיצוניים קשה להפנים ולצפות בהכנה כך כך קצרה בקיץ, שאצל חלק גדול מהקבוצות גם היתה צ'יקמוק טוטאלי.
בליגה של 14 משחקים, שבסיומה 8 עולות לליגת העל ועם חוקת משחק חדשה, אסור כמעט לעשות טעויות בהכנה לליגה. מאמנים שהתקשו לצאת משבלונת המשחק המסודר והאיטי, אלה שלא הפנימו את הצורך בספסל עמוק מאוד בגלל קצב המשחק ואלה שבנו קבוצה ללא שחקנים שיכולים לייצר סל מכלום, התעוררו אחרי כמה מחזורים וגילו שהליגה ברחה להם.
קבוצות כמו עירוני חדרה ומ.כ חיפה חוו את המצב ההפוך. הן באו מוכנות הרבה יותר טוב לליגה וניצלו את חוסר המוכנות היחסי של שאר הקבוצות איתן שיחקו כדי לקחת פור קטן. כששאר הקבוצות התחילו ליישר קו - חדרה נדרסה, חיפה התחילה להפסיד ומה שנותר לקבוצות הקטנות, אלה שלא ניצלו את הברדק הראשוני בליגה, זה לחכות בכיליון עיניים למפגשים מול כרמיאל וצפת.
בסופו של דבר, אחרי ניקוי של תירוצים, החלפות מאמנים/שחקנים ושאר ירקות נשארנו עם רשימה של 8 קבוצות בליגת העל. רשימת השמונה, למעט ההסתננות של קרית אתא והנפילה של גבעת שמואל, היתה משהו שיכולנו לחתום עליו לפני שלושה חודשים.
אז עכשיו אחרי שליגת הקיץ הניסיונית שלך, מר קסטן, הסתיימה ללא שום דבר יוצא דופן, אפשר לצאת לעונה האמיתית. סוף עונת התפוזים.
העונה האמיתית - ליגת העל
מתוך שמונה הקבוצות בליגת העל ייאבקו רק חמש על ארבעת המקומות לפלייאוף. קרית אתא, ראשל"צ ורעננה חסרות סיכוי לחלוטין אבל ימלאו מדי פעם תפקיד בהפלת הגדולות. ראשל"צ בבית יכולה להפיל כמה חללים, ורעננה (עוד לא התייאשנו) יכולה לעשות את זה גם בחוץ.
גליל ומכבי ת"א ייאבקו על שני המקומות הראשונים. מכבי כבר קיבלה את המכות שלה העונה בליגה ומלבד מוקשים אפשריים במלחה ובגליל היא צפוינה לשקט יחסי.
גליל מתחילה רק עכשיו את החיים הקשים שלה. הציפיות יעלו, הלחץ יגבר ואדלשטיין יראה ששני המשחקים מול מכבי הם רק חלק קטן ממה שמצפה לו בחצי השני של העונה. תחזית: גליל תאבד את הביתיות למכבי ת"א ותפסיד בתדירות גבוהה קצת יותר.
עירוני ר"ג, ירושלים ומ.כ חיפה ייאבקו על שני הכרטיסים הנותרים. חיפה בעמדה נחותה וגם על פניו נראית פחות טובה משתי האחרות. בירושלים נראה שההתלהבות עם הגעתו של יורם חרוש קצת שככה. הטעות של חרוש בשחרורו של קיבו סטיוארט עלולה להתברר כקריטית יותר בהמשך. עם עמית תמיר ופופה הוא לא יגיע מעבר לחצי גמר הפלייאוף.
עירוני ר"ג חייבת למעוד כמה שפחות (או בכלל לא) נגד הקטנות ולדאוג לראות כל הזמן את חיפה צעד אחד מאחוריה. המשחקים בין חיפה ור"ג וירושלים יהיו המפתח להשלמת תמונת הפלייאוף.
אחרי הכל, מצידינו שאחרי הג'אמפ-בול הראשון כל התחזיות שלנו יתנפצו לרסיסים, שפופה יהפוך למלך הסלים ושרעננה תיקח אליפות. רק דבר אחד אנחנו מבקשים כדורסל. כדורגל הרי אין פה מזמן.