אנחנו מגש הכסף ואתה עומד בשטח שלנו

החברה הישראלית משולה לשמיכת טלאים. טלאים אשר מחוברים האחד לשני בחוטים דקיקים. בין טלאים מסוימים לאחרים נגזרו קרעים. באוקטובר לפני שלוש שנים נתגלה אחד מהקרעים הללו, הקרע בין האוכלוסיה הערבית ליהודית. קרע זה אינו יחיד, בשמיכת ישראל קרעים רבים נוספים: הקרע בין חילונים לדתיים, אשכנזים וספרדים וקרעים אחרים שלא אוחו מאז קום מדינת ישראל. שמיכת ישראל נמצאת במלחמה מתמדת, אויביה מקווים שיצליחו על ידי משיכתה לכוונים שונים לקרעה, מכיוון שכך בעת שכזו, עלינו להתאחד. תחילתו של איחוד דורשת שותפות גורל , אך שותפות אמיתית דורשת שוויון.

דו"ח ועדת אור חשף את הידוע: ערביי ישראל הם אוכלוסיה מקופחת ממסדית. אולם גם יהודי ישראל הם אוכלוסיה מקופחת, לא ממסדית אלא אישית. כל גבר יהודי נדרש לתת שש שנים מחייו לטובת הגנה על המדינה, שלוש שנים בשירות סדיר ועוד כשלושים ימי מילואים בשנה, כפול שלושים שנה בקירוב, שהם במצטבר עוד כשלוש שנים. אלו שש שנים מלאות מבוקר עד הבוקר שלמחרת וחוזר חלילה, שש שנים ממש וזו נתינה משמעותית. אף אם אנסה לזלזל בתרומה זו ואחשב אותה כשכר המינימום במשק אגיע לסכום אסטרונומי שיכה אתכם בתדהמה, הרי 6 שנים כפול 365 יום בשנה כפול 24 שעות ביממה כפול 18 שקלים בשעה הם 946,080 ¤ ובמילים תשע מאות וארבעים ושש אלף ושמונים שקלים וזאת ללא להחשיב את סיכון החיים, הדאגה במשפחה, געגועי האישה, הפסדים בעבודה והשווי האמיתי של שעה בחיינו הקצרים. שש שנים הם כתריסרית מחייו של אדם וזאת כל גבר יהודי נדרש לתת. הקיפוח, אם כן, מתחיל מבפנים.

החברה הישראלית שסועה ומדממת וגרוע מזה, מפולגת ולא שיוויונית: רק שליש משלם מיסים, רק שליש נושא בנטל המילואים. לרוב מדובר באותו שליש. איחוד הטלאים לשמיכה ללא קרעים דורש שוויון אמיתי כולל שוויון חובות. כל אזרח בישראל גבר או אישה, יהודי או ערבי, חרדי או חילוני יידרש לתת שלוש שנים למדינה בצבא או בשירות הלאומי (כל אחד שנותן שירות לאומי ישרת במקומות שתורמים גם לציבור שאותו הוא מייצג, ערבים ישראלים בבתי חולים שמשרתים את הציבור שהם באים ממנו ובתוך הקהילות שלהם כנ"ל לגבי חרדים). אין ברירה, זהו כורח המציאות (כל עוד קיים ונדרש חוק גיוס חובה זה כורח המציאות לצערי) מי שלא מעוניין לתת "תרומה" זו, אזרחותו תישלל יהודי או ערבי, דתי או חילוני, שוויון אמרנו.

מעל שמיכת הטלאים מרחפת לה יהדות התפוצות (האם זו שמיכת הפוך?). יהדות התפוצות, ראתה תמיד בישראל קרש הצלה וביטחון. הם תורמים, הם נאבקים עבורנו בניכר והופכים את הלובי היהודי המפורסם לאגרוף קפוץ. אבל כאשר זה מגיע לצורך להקריב שש שנים, שהם כאמור בחישוב החסכני ביותר שווים לפחות כצ'ק בן מליון שקלים, השיתוף והשיתופיות הופכים למושגים ערטילאיים. לכן יש להקשיח את מדיניות העלייה - הרוצה להתאזרח יאלץ להיפרד מחלק מסוים מהרכוש העולה איתו (תרומה למדינה על 50 שנות מאבק והקמת המדינה).

כמו כן, הרוצה לעזוב את המדינה יאלץ להיפרד מחלק מרכושו (תרומה לאלו שנשארים לתרום). זה יהיה המחיר תמורת הזכות להיות אזרח במדינת ישראל (אנא מכם הפסיקו לחשוב איך לעקוף את החוק שזה עתה המצאתי גם את הפרצות נמלא).

ישנו טלאי קטנטן ומוזהב והוא טלאי המאיון העליון. השבוע התפרסם בעיתונות כי מדינת ישראל העניקה שי בשווי 700 מליון שקלים לאחים עופר לאחר שחוזה החכירה על בתי הזיקוק בחיפה הסתיים והמדינה שמחה להיפרד מרכושה ולהעביר אותו לרשות האחים. צריך לומר: לא עוד! הקשר בין הון ושלטון ינותק, רכוש המדינה שייך לאזרחיה. מדינת ישראל אינה ארה"ב, אינה קפיטליזם דורסני ולעולם לא תהיה. אך גם סוציאליזם נאיבי איננו. יש לתגמל את האזרח העובד (או העובדת) ולגלות מי תורם לבניין הארץ ומי לא (ולא מחוסר יכולת). יש לחזור למדיניות איתה הקמנו את המדינה. נדרשת פה מהפיכה אמיתית, שוויון חובות ושוויון זכויות לכולם גם ברמה הממסדית, אותו ריכוז של קופות חולים ביחס לאוכלוסיה ברעננה בקרית גת ובאום אל פחם, אותו ריכוז של תחבורה ציבורית, אותם תשתיות מים ביוב חשמל טלפון ושאר שירותים שהמדינה מעניקה לכל אזרחיה.

שמי יאיר אני בן 27 בעל תואר במתמטיקה ומדעי המחשב, קצין בעבר וחולה סרטן בהווה ולמרות הכל אוהב אני את המדינה אהבה עזה.