הסטרט-אפ של ערפאת

כאשר אני שומע את שיח החרשים בין הפוליטיקאים מימין לשמאל לגבי מעמדו של יאסר ערפאת ומידת הרלבנטיות שלו, אני תוהה האם כדאי לשלוח אותם לסדנת רענון בהיסטוריה של ערפאת ו"העם הפלסטיני".
נשאל, מדוע לדעתכם ממשיכים הפלסטינים לתמוך בערפאת באופן מוחלט גם כאשר מצבם בכי רע? מדוע כל מנהיג פוטנציאלי שמועמד להחליפו הופך מיד לבובת חרסינה שלו? מדוע מקפידים הפלסטינים לומר בכל הזדמנות, כי ערפאת הוא המנהיג הנבחר של העם הפלסטיני?
התשובה לשאלות אלו פשוטה מאוד וכרוכה ברענון קצר בהיסטוריה.
אין ולא היה בהיסטוריה עם שנקרא "עם הפלסטיני". הפלסטינים הם בני האומה הערבית אשר הגיעו לארץ בתחילת המאה מכלל מדינות ערב, לאחר שיהודי העליות הראשונות ייבשו עבורם את הביצות והחלו להפריח את השממה שהייתה כאן במשך שנות דור.
הפלסטינים אינם נבדלים מיתר בני האומה הערבית במאומה. הם דוברים אותה שפה, אותה דת, אותה תרבות ואותם מנהגים. הם ערבים ככל יתר הערבים בגליל, בנגב, במצרים, בירדן, בסוריה או בלבנון.
אילו דבקו הפלסטינים בעובדות ההיסטוריות, הרי שאין מדינה בעולם שהייתה מצדדת בהקמת המדינה הערבית ה – 23 במספר, עבורם, ועוד בלב ארץ ישראל ההיסטורית.
יאסר ערפאת, ערבי יליד קהיר שבמצרים, היה הראשון שזיהה את הפוטנציאל הגלום בהמצאת עם. כן, זאת לא טעות בניסוח, ערפאת המציא את העם הפלסטיני!
ערפאת ניצל את העובדה שארץ ישראל נקראה בשנות עזבונה ""Palestine כשמם של הפלשתים שגרו במקום בימים עברו, והחל לגלגל את הרעיון במסדרונות העולם הערבי לפיו, אם ימציאו עם פלסטיני נפרד כביכול מהעולם הערבי, הם יוכלו להשתמש בכך כדי לחסל בשלבים את מדינת ישראל.
ערפאת ניצל את "הזיכרון הקצר" של העולם המערבי, או ליתר דיוק את האנטישמיות שמעולם לא פסקה אלא רק החליפה צורה או אדרת, והוא השתמש, ומשתמש עד היום בטרור ככלי בידיו במאבק לשחרור פלסטין מידי מדינת ישראל "הכובשת".
הפרופוגנדה של ערפאת וחבר מרעיו במשך עשרות שנים הצליחה מעל למשוער, ולמעשה, רוב מדינות העולם תומכות היום בהקמת מדינה פלשתינית בלב ארצנו. להם ניתן להוסיף חצי מעמינו כולל מנהיגנו הנבחר אשר נפלו שדודים בפני הפרופוגנדה הפלסטינית.
רוב רובם של הפלסטינים יודעים את האמת ההיסטורית על היותם חלק בלתי נפרד מהאומה הערבית ללא כל זכות היסטורית על הארץ. ערפאת עבורם הוא לא רק מנהיג "נבחר", אלא סלע קיומם "כעם פלסטיני", בדומה להר הבית עבורנו. כל עוד הוא חי והוא מנהיגם, הרי שמעמדם כ"עם פלסטיני" תחת כיבוש, מובטח. הם חוששים מהיום שאחרי ערפאת, משום שאף אחד מהמועמדים להחליפו אינו דומיננטי דיו כדי להחזיק את הפרופוגנדה הפלסטינית מעל למים עד להקמת מדינה פלסטינית שתנציח את השקר הפלסטיני לדורות.