הודו לא בכיס שלנו

דבר לא הפתיע במאמרו של פראפול בידו'אי שתקף את היחסים המתהדקים בין הודו לישראל, וקבע שרוב הציבור ההודי מתנגד להידוק שיתוף הפעולה עם ישראל ומתנגד גם לביקור הצפוי של אריאל שרון.
המאמר, שפורסם באתר האינטרנט של REDIFF, לא הפתיע, אך כמות התגובות ועוצמתן יכולה ללמד משהו על יחסינו עם הודו בימים אלה. מאות גולשים, למעט בודדים, תקפו את המאמר ואת כותבו בצורה בוטה.
התגובות הראשונות התייחסו למאמר והציגו טענות בזכות הידוק היחסים הביטחוניים עם ישראל, אך הבאות התייחסו לישראל בעיקר בשוליים, וזאת רק כדי לתקוף את השמאלנים ההודים ששולטים בתקשורת, שכפו על הודו ברית עם ברית המועצות ומדינות ערב, שהרסו את הכלכלה, שמכרו את הודו למוסלמים ועוד טענות דומות.
התגובות העוינות למאמרו של בידו'אי - פובליציסט בולט ועורך בכיר לשעבר בטיימס אוף אינדיה –מלמדות על מגמה שהתחזקה מאז פרוץ האינתיפאדה. בעוד הימין ההודי מביע הערצה גלויה לישראל במינונים המזכירים את הימין הנוצרי בארצות הברית, שאר הכוחות הפוליטיים בהודו עוינים את ישראל ואף מסרבים להקשיב לצד שלה בסכסוך.
דוגמא בולטת למגמה זו היא ההקצנה שעבר הדו-שבועון פרונטליין מאז החלה האינתיפאדה. כתב העת המכובד והיוקרתי טוען במאמריו ללא מצמוץ שישראל עוברת תהליכי 'נאציפיקציה', ומצדיק באופן מוחלט את הטרור הפלסטיני. המלחמה בעיראק היא כמובן פרי מזימה ישראלית, כמו גם המשבר באזור הכורדי של עיראק. מדור המכתבים של העיתון מארח רק קוראים אנטי-ישראלים, לפעמים המכתבים מביעים אנטישמיות גלויה.

יחסי הודו וישראל החלו ברגל שמאל. הודו התנגדה לחלוקת ארץ ישראל, ואף שהכירה בישראל זמן קצר אחרי הקמתה, עברו 45 שנים עד שכוננה עמה יחסים דיפלומטיים מלאים.
בארבעים שנותיה הראשונות כמדינה עצמאית שלטה בהודו מפלגת הקונגרס בראשות שושלת נהרו-גנדי, שהיתה מחוייבת לסוציאליזם ולעולם השלישי. הודו קיוותה שעמדתה הפרו-ערבית תוביל להכרה בשלטון הודו בקשמיר, ותעניק לקונגרס תמיכה אלקטורלית של המיעוט המוסלמי הגדול בהודו. התמוטטות ברית המועצות והכלכלה ההודית, וההגמוניה האמריקנית אחרי מלחמת המפרץ סללו את הדרך לכינון יחסים דיפלומטיים עם ישראל שנה וחצי לפני הסכם אוסלו.
מאז כינון היחסים השתפרו היחסים משנה לשנה, וגם שלטון השמאל בשנים 1996-1998 לא שינה את המגמה. התביעה להידוק הקשרים עם ישראל באה מתוך מנהיגות מפלגת הקונגרס, הממסד הצבאי והקהילה העסקית. עבדול-קאלאם, אבי תוכנית הגרעין ההודית וכיום נשיא הודו, ביקר בישראל בחשאי ביוני 1996 והוביל מהלך לכינון יחסים ביטחוניים גלויים בין שתי המדינות.
יחסינו עם הודו השתפרו כל הזמן מאז כינונם, אך אין ספק שאת הדחיפה הגדולה ליחסים העניקה מפלגת העם ההודית BJP שזכתה בבחירות 1998 ולא שמטה מאז את השלטון. ישראל הפכה לספקית הראשית של נשק החכם להודו, ובמדד הכסף רק רוסיה מקדימה את ישראל בשוק הביטחוני ההודי.
מ"מ ראש ממשלת הודו, ל"ק אדוואני, העריץ בגלוי את ישראל והציונות עוד בשבתו באופוזיציה, כך שאין זה מפתיע שכאשר זכתה מפלגת העם בשלטון החלו דובריה לגנות את מפלגת הקונגרס על עמדתה הפרו-ערבית התבוסתנית במשך עשרות שנים. היועץ לביטחון לאומי אף הציע לא מכבר בכנס פומבי ברית הודית-אמריקנית-ישראלית נגד הטרור.

לממשלה הימנית בניו-דלהי היו סיבות אובייקטיביות להידוק הקשר עם ישראל. המלחמה עם פקיסטן באזור קרגיל לפני ארבע שנים, ומתקפת הטרור על הפרלמנט ההודי בדצמבר 2001 נועדו לשכנע את הספקנים שהודו זקוקה לניסיון הישראלי במלחמה בטרור, אך לאיש אין ספק שהאהדה וההערצה לישראל משחקות תפקיד מרכזי בהתקרבותה של הודו לישראל.

מה שקרה בפועל הוא שככל שממשלת הימין של ה-BJP התקרבה לישראל, מפלגת הקונגרס ומפלגות השמאל הפכו לעויינות יותר. דובר הקונגרס הצהיר לאחרונה ש-BJP אובססיבי כלפי ישראל, ומנהיגת הקונגרס, סוניה גנדי, הבהירה שכאשר יחזור הקונגרס לשלטון, ייעשה צדק עם הפלסטינים. בשנים האחרונות העבירו ועידות וכינוסים של מפלגת הקונגרס החלטות פרו-פלסטיניות חד-משמעיות, כשהנחמה היחידה עבורנו היא שאין למפלגה כוונה לנתק את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל. במפלגות השמאל מצבה של ישראל חמור יותר, והיום קשה להאמין שלפני חצי עשור הוביל השמאל ממשלה שקידמה את היחסים עם ישראל.
מה שמדאיג בהקשר זה הוא שלימין אין, ומעולם לא היה, רוב בציבור ההודי ורק בזכות שיטת הבחירות האזורית, והנתק בין מפלגת הקונגרס לבין גוש השמאל (והמפלגות האזוריות) זכתה קואליציית ה – BJP לרוב בפרלמנט.

ביקורו של שרון בהודו נערך כאשר יחסי שתי המדינות נמצאים בשיא, אך מן הפסגה ניתן לראות בבירור את המדרון אליו עלולים להתגלגל היחסים במקרה של החלפת שלטון בניו דלהי.
כדאי לזכור, גם בשפל היחסים בין הודו לישראל, היו במפלגת הקונגרס גורמים שאהדו את ישראל. כדאי לישראל לבדוק האם מאחורי ההצהרות העוינות, ניתן עדיין למצוא בקונגרס מנהיגות פרגמטית שתהסס לדרדר את יחסיה של הודו עם ישראל.

* לב ארן שימש כרכז מידע באגודת הידידות הפרלמנטרית הודו ישראל בשנים 1996-1998