שו-ק-טה בא הביתה?

אז זהו, נגמר המסע. ראינו איך מכינים שוקטה, שתינו כמויות של שוקטה שיכולות להחזיק סופר בבוקרשט ולקינוח גם המצאנו את ה"וודקה שוקטה". קשה לסכם בכמה מילים שלושה ימים שהיו עמוסים כמו טירונות צנחנים. בהזדמנות זו אני רוצה להודות לחבריי למסע שהיו אמיצים יותר לפעמים, אבל לא ישכחו לעולם מי הוא אלוף רומניה ברכיבה על אופניים תחת מעטה של גשם מציק.

דפנה, עדית, גדי, מתן, אדי, יעל, רון, נוגה, שלי מעיין ומיטל, אני מקווה מאד שנהניתם איתי ותהנו מהסיכום שלפניכם. ולכם קוראים נאמנים שלי, יש לי רק מילה אחת להגיד: שוקטה!

חמישי בלילה: נחיתה והיכרות עם המדריכה רמונה (הרומניה) והמדריך אדי, שליוו אותנו לאורך כל הדרך. אחר כך חגגנו למתן (אחד, מהמשלחת) יום הולדת במסעדה על אם הדרך: "היום יומולדת, היום יומולדת, היום יומולדת למתן". בשלוש בבוקר הלכנו לישון.

יום שישי. בדרך כלל בוקר ארוך ורגוע מבחינתי. לא הפעם. קמנו ורצנו לעשות אומגה ולטפס על קיר. התחיל גשם, אז עשינו על האש כשמסביב גשם ורועים רומנים עם שן אחת בפה. שתינו שוקטה, והרבה וודקה שוקטה, ונזכרנו שאתמול הייתה למתן יומולדת: "היום יומולדת, היום יומולדת, היום יומולדת למתן...".

אחר כך רכבנו על אופניים. כפי שדווח במהלך המסע, רק האמיצים באמת סיימו את הרכיבה הארוכה בעוד כל השאר עודדו אותנו מהג'יפ. אחר כך הלכנו לאכול ארוחת ערב במסעדה רומנית באמצע שומקום. עשינו קבלת שבת כולל שירים ברומנית ואז, כמעט ושכחנו, הייתה למתן יומולדת: "היום יומולדת, היום יומו...". אתם מכירים את ההמשך.

שבת. קשה, קשה לקום. בשני הלילות האחרונים ישנו בממוצע שעה וחצי. באופן די מפתיע אכלנו חביתה לארוחת בוקר (שזה בערך הייתה ארוחת הבוקר בכל הימים האחרים), ויצאנו לטיול רגלי של עשרה קילומטרים. במהלך הטיול כתב כל אחד מאיתנו את צוואתו, כי אף אחד לא האמין שהוא יגיע לסוף. ואז, בקצה ההר שרק צ'אושסקו יודע איך קוראים לו, מצאנו עצמנו באמצע חתונה רומנית. ממש כמו באיזה סרט של קוסטריצה. שלי (עוד אחת, מהחבר'ה) נתנה מתנה לחתן ולכלה, והמתופף של הלהקה (שגם לו, כמו לרועי הצאן, הייתה שן אחת) כיבד אותנו באלכוהול מתוך פחית שוקטה.

אחר כך יצאנו לטיול ג'יפים עם הנהג הכי חתיך בעולם - כריסטי!!! ריצ'ארד גיר עם מבטא רומני וג'יפ. מה אנחנו צריכים יותר??? בסופו של מסע ג'יפים שפתח לי שוב את הטחורים (אחרי שהמסע על האופניים גרם לי לדמם כל הלילה), הגענו לאיזה חור שלא רשום בשום מפה. שם זכינו להכיר כבש על האש וחזיר ברגעים האחרונים שלו (כשיצאנו משם הוא עוד היה חי).

אחרי שטעמנו בזהירות מהכל, מצאנו את עצמנו שיכורים, כשעשרה כפריים רומנים סביבנו תוהים לעצמם (ברומנית): "מי זה האנשים המוזרים? ומי זה מתן שהם שרים לו 'היום יומולדת...".

שיאו של הערב היה הופעה חיה של רודיקה, זקנה מקומית, שהכינה אל מול עינינו ממש - שוקטה!

האמת, אם פאנטה לא היו שמים בזה גזים, היה לזה טעם של המיץ של המלפפונים שמחמיצים בבית.

ביום ראשון, והאחרון של מסע השוקטה, עשינו מצנחי רחיפה. רז מאירמן, הדוגמן, היה אמור להצטרף אלינו, אבל הוא היה עסוק בצילומים וכך נשארנו "רק" עם יעל גולדמן, המנחה של EXIT. אתם יודעים, פצצה מדהימה, מטר ושמונים של חיוכים. אבל עם כל היופי הזה, יש לה ביצים של שור - היא עשתה הכל, כולל מצנחי הרחיפה ביום האחרון.

הגברים שבחבורה קצת התבאסו שמאירמן לא בא ובמקום זה היינו צריכים לצפות ביעל עם מדריך רומני עולים השמיימה במצנחי הרחיפה. אחר כך נסענו לשדה התעופה. ממוצע הגילאים במטוס עמד על שמונים. 79 אם מחשיבים אותנו.

כשחזרנו לארץ התחבקנו והתנשקנו על כך ששרדנו את המסע הזה. ואז, רגע לפני הפרידה נזכרנו שלמתן היתה יומולדת: "היום יומולדת, היום יומולדת, היום יומולדת למתן".

סוף.

תודה לכם, קוראיי וגולשיי הנאמנים, שליוויתם אותי ואת שאר החבורה במסע השוקטה ושלחתם לי כל מיני משימות, רובן מוטרפות, חלקן ממש לא נורמליות. יאללה ביי.