ברוך שפיטרנו

מאת אורן אנטין

"אתה יודע שזאת תקופה קשה לכל הענף" (לא לכל הענף מסתבר, כי אתה לא נראה לי מודאג במיוחד).
"דירקטוריון החברה לוחץ אותי להתייעל" (בטח, כי את כל המזומנים שרפת על שני פרוייקטים חסרי סיכוי והרבה סושי).
"אני מקווה שאתה יודע שאנחנו מאוד מרוצים ממך" (הגיוני, בגלל זה אתה מפטר אותי).
"נשמור על יחסים טובים" (כבר שמעתי את זה פעם)

את סדרת המשפטים הסתומה הזו שמעתי כבר פעמיים במהלך חיי הקצרים (30 שנה). כמי שנבעט משתי חברות הייטק אני מגיש לכם כאן את המדריך המקוצר למפוטר הטרי. ברוכים הבאים.

זה התחיל בעצם כשהוזמנתי לפגישה עם הבוס הגדול בלי שום סיבה ניראית לעין. ברגע הראשון, התודעה הכוזבת שלי העדיפה לפנטז על העלאה בלתי צפויה במשכורת, או קבלת טפיחה על השכם ממנו. בדרך אליו, הספק כבר התחיל לנקר וכשהוא חייך ובירך אותי לשלום בלבביות יתרה, ידעתי שאני בדרך החוצה. יש בוסים שהולכים ישר ולעניין, ויש כאלה שהולכים סחור סחור, כדי "לרכך את המכה". אני עברתי את שניהם.

כשאתה יוצא מהפגישה, קח הפסקה (מה יקרה, יפטרו אותך?). עדיף לטייל קצת בחוץ, ולראות שיש חיים שלמים מעבר לגבולות המוניטור. נכון שפיטורין זה קטע ממש לא נעים, אבל עם יד על הלב: האם כתיבת שורות הקוד האלה או שיחות הטלפון עם לקוחות שלפעמים מנדנדים הם באמת משאת נפשנו?

אולי זה סימן לדרך חדשה. אולי עכשיו אפשר להגשים חלום ישן, ולהפוך לחוטב עצים, לוליינית בקרקס או לסתם אחד שחוזר הביתה לפני שמונה בערב. הרי, לכמה אנשים יש אומץ לעזוב מקום עבודה מכניס מיוזמתם ולצאת אל הלא נודע, סתם כך באמצע החיים. פיטורין יכולים להפוך למתנה נהדרת. זאת בתנאי, כמובן, שאתה צעיר, ללא ילדים, בלי משכנתא על הגב ולא משתייך בשום אופן לענף הטקסטיל.

ונקודת אור נוספת למפוטר הטרי: תמיד תוכל "לעבוד" במקום שנקרא לשכת העבודה - ודאי יש להם סניף קרוב למקום מגוריך. תמורת שיחה שבועית קצרה עם פקיד ממשלה אפור, אפשר לקבל מהמדינה משכורת נאה, ולעשות חיים במשך כמה חודשים. למי שרואה בהתנהגות הזאת כשל מוסרי, אזכיר רק שזו אותה מדינה שמתמחה במה שנקרא "לקחת": מס הכנסה, ביטוח לאומי, ימי מילואים והרבה שקט נפשי) ואמליץ על בדיקת הקונספט המהפכני – לקבל מהמדינה.

* הכותב, איש שיווק גרילה, פרסם את ספרו הראשון הנקרא "בפקולטה ללימודי האושר" בהוצאה לאור "גל".
ניתן לפנות אליו באי-מייל: orenentin@hotmail.co.il