סגרתי עם הדודה גניה על 50 אלף דולר לפני בונוסים

יום אחד נשלח ידידי י', העיתונאי הנחשב, לראיין את השחקנית הצעירה איילת זורר. לא משהו קריטי, רק כמה שורות לעיתון. י' לקח את מכוניתו האהובה (צ'יטי צ'יטי זבל), שם על פדחתו כובע צמר ויצא לכפר שמריהו, מעונה של הגברת זורר. כשהגיע, נגלה לעיניו מחזה מפעים. איילת פתחה לו את הדלת יחפה, לבושה בנונשלנס כפרי, וכל כולה אומרת בוז לתרבות הרייטינג. לאחר שבירכה אותו לשלום, זינקה אל הגינה הגדולה. שם השתרעה בנינוחות תחת עץ התפוז הננסי והמתינה למוצא פיו כגיבורה ענוגה של צ'כוב.

י' , שתחומי התעניינותו לא כוללים בדר כלל שחקניות צוננות, לא ממש ידע מה לומר. בצר לו שאל את זורר את השאלה היחידה שקפצה לו לראש: "בפלורנטין שיחקת את דמותה של שירה שטיינברג, מלכת הילדים", שאל, "האם נעזרת לצורך התפקיד במיכל ינאי?".

זורר קפצה מהספה כנשוכת נמייה. "אני לא מאמינה", רשפה אליו באינטלקטואליות, "עד לפני חמש דקות ישבתי פה בגינה וקראתי לי את ספר השירים החדש של ריימונד קארבר, ועכשיו אתה בא ושואל אותי על מיכל ינאי!". מפה והלאה השיחה התדרדרה. זורר המשיכה להטיח בי' את ארסנל ה"אני לא רק יפה אלא גם עמוקה רצח" שלה. י', מצידו, הרגיש איך התשוקה לאלת הפורצלן הקטנה הולכת ואוזלת מגופו. במקומה באה תאווה אחרת, חזקה לא פחות. לשתק את זורר האליטיסטית בכובע הצמר שלו, ואז להאכיל אותה בכוח את ספר השירים (החדש!) של קארבר.

מה כל זה בא להגיד? שלא כל סלב הוא בהכרח בנאדם מעניין. כן, רבותי, אלילינו האהובים לוקים לא פעם בתכונות כמו פלצנות, שטחיות וגם סתם טמטום מבית אבא. והכי גרוע, הם גם צפויים. אתה יכול לדעת מראש מה הם יגידו בראיון רק על סמך עיון קצר בתיק הכתבות שלהם. אורלי ויינרמן תמיד תזפזפ במסתוריות בין טמטום לחוכמה, ותחשוב שהיא מה זה אניגמה בלונדינית. מיכל ינאי תמיד תדגיש שהיא לא רק מלכת הילדים, ושבעצם יש לה צד אפל ומה זה קינקי. רק מיה קלוג מפתיעה תמיד, אבל זה רק בגלל שאף אחד לא מבין מה היא רוצה.

לסלבס אין מה להגיד. אפילו בעולם הטלוויזיה כבר הפנימו את העיקרון הזה. מנהלי תוכניות מקפידים היום לחפש מנחים ויוצרים שאינם תדמיות משומשות, אלא כשרונות צעירים ואנונימיים. מה שמשאיר לנו שתי תהיות: א. מדוע ציידי הכשרונות לא פונים אל פ. בניזרי? (צודו אותי! תלו את פרוותי בחדר הישיבות של קשת!) ב. מה קרה לבזק בקמפיין החדש של הפייבוריטים?

עיוורון סלבס, זה מה שקרה להם. בבזק יצאו מנקודת ההנחה שמספיק שיביאו לנו את עינת ארליך וסשה דמידוב, ואנחנו כבר נקשיב להם מרותקים. אז ארליך ודמידוב תורמים שם תובנות בעומק של קופסת קורנפלקס? למי אכפת? העיקר שאנו, בני התמותה, זכינו להציץ לחדר האינטימי של הסטארים. החשיבה הזאת היא לא רק מיושנת, היא גם מעליבה. לנו, בני התמותה, אין חיים משלנו. ולכן, כמו כל אזרח בספר של ג'ורג' אורוול, אנחנו מפתחים רגש מציצנות בריא. "אה, אז ככה נראית האמא של עינת ארליך", נגיד לעצמנו בהתלהבות, "תראו תראו איזה עור פנים יש לה, לשובבה". כאילו שכל הצופים הם מנויים של "פנאי פלוס", כאילו שכולנו מעריצות בגיל ההתבגרות. החשיבה היהירה הזאת היא בדיוק מה שהיה חסר לסוס הצולע ששמו בזק. שנים שהם השתינו עלינו עם המונופול שלהם, עכשיו הם משתינים עלינו עם גוד אולד פשנד זלזול.

האמת היא שאין לנו שום דבר נגד סלבס. זאת אומרת, לי יש, אבל זה רק בגלל שאני נורא מקנאה. אבל מה לעשות שהיום כבר לא מספיק שדני רופ יספר לנו על צבע התחתון האהוב שלו. היום אנחנו רוצים קצת אמת ורגש, בבקשה. במקום זה קיבלנו את אותם שטיקים מוכרים של דמידוב וארליך. היא המאמי, הוא האלברט קאמי. איזה שוס.

אז מילא דמידוב. "עם אמא זה משהו מעבר למילים", מלחחש דמידוב בחיישנות, "והחבר הטוב שלי תמיד אומר משהו מצחיק" (מה אתה סח, סשה, תמיד ידענו שהרוסים, עם הוודקה וערבות השלג שלהם, הם אנשים מאוד עמוקים). אבל עינתי? לא יפה. בימים רגילים ארליך משחקת על הגבול שינקין-ורשה. מין שיבוט משונה בין אודטה דנין ואיגי וקסמן. אבל אני, לתומי, תמיד ראיתי בה משהו מעבר. משהו מרדני, שפשוט גוהץ לעייפה בידי מכונת הרייטינג. הפעם, אמרתי לעצמי, עינתי תפתיע. בטוח יש לה חברה מסוממת, שאיתה היא מצחקקת ברשעות על יוחנן צנגן. בטוח יש לה קצת מעבר לתובנות מאמא עוף. אבל איפה. ארליך, צפויה כמו תמיד, מתקשרת דווקא לאמא לבדוק את המתכון. מתכונים? מעינת ארליך? איזה סקופ. שמישהו יקרא למרב מיכאלי שתדבר על פמיניזם, דחוף.

המצער הוא שקמפיין הפייבוריטים הוא באמת הברקה. גם גווני הספיה החומים שבהם צולם הם מקסימים. מה שהופך את הפספוס למצער פי כמה. כל אחד מאיתנו שהיה מתבקש לבחור שלושה מהאנשים האהובים עליו, היה מביא אנשים מעניינים יותר. כל אחד מאיתנו היה שוזר את הסרטון בתובנות מקסימות פי מיליון. אבל בזק אטומה כתמיד, רצתה רק סלברטיזיס. ושמישהו סוף סוף יענה לי. מה יש למונפול חסר תחרות לפרסם?