במפגש של שרון עם בכירים במשק, עיקר הטענות הופנו לאנשי האוצר

הארץ

מאת מוטי בסוק

"בפגישה עם ראש הממשלה הנבחר, אריאל שרון, בחוות השקמים", אומר סגן יו"ר דירקטוריון דנקנר השקעות, משה גביש, "טענו רוב הנוכחים כי את ההחלטות הכלכליות החשובות במשק מקבלים לא נבחרי הציבור - ראש הממשלה, השרים, הממשלה והכנסת - אלא רגולטורים ופקידי ממשלה, וזה בהחלט לא תקין".

גביש היה בעצמו פקיד ממשלה במשך 20 שנה; בתפקידו האחרון היה נציב מס הכנסה. ולמרות זאת, הוא מסכים עם רוח הדברים. בשנים האחרונות היה גביש מנכ"ל בנק מרכנתיל. הוא השתתף במפגש השני של שרון עם אנשי עסקים, בחוות השקמים, בתחילת השבוע.
לדבריו, חלק ניכר מהמוזמנים היו תעשיינים ואנשי עסקים שאינם מוכרים כתומכי שרון או הליכוד; הם הוזמנו על סמך הישגיהם ומעמדם במשק. גביש, שהשתתף בפגישות דומות בעבר, התרשם לחיוב מהמעמד. לדבריו, שרון ניסה ללמוד מקרוב דברים חדשים ולהעמיק בדברים מוכרים, מאנשים שעוסקים בהם ביום-יום. "הוא ישב וכתב הערות, ובסוף גם התייחס לדברים. הוא לא בא עם נאום מוכן".

עניין מרכזי במפגש היה הביורוקרטיה הממשלתית, ובעיקר הביורוקרטיה במשרד האוצר, שמעסיקה מאוד את המגזר העסקי. לדברי גביש, "המשתתפים טענו כי לפקידים יש יותר מדי כוח; לעתים קרובות מדי נדמה כי הדבר היחיד הקובע אם ענף מסוים יצליח או ייפול, אם מפעל יצליח או לא - הוא החלטות הרגולטורים ופקידי הממשלה.

"ייתכן כי ההתקפה היתה בוטה מדי, מוגזמת, אבל היא משקפת מציאות. לרוב הפקידים הממשלתיים יש רצון טוב, ידע תיאורטי מעמיק - והרבה פחות ניסיון מעשי. "בפגישה הודגש כי הממשלה היא שצריכה למשול ולנהל את כלכלת ישראל, ולא הפקידים; כי השרים הם שצריכים לקבל את ההחלטות, ולא בכירי האוצר. "צריך לשמוע את הפקידים, הם צריכים להיות חלק ממקבלי ההחלטות - אבל אסור שהם יהיו מקבלי ההחלטות.

"מי שנבחר על ידי הציבור הם השרים, ולא הפקידים. רבים בפגישה ציינו כי התקציב של ממשלת בנימין נתניהו היה התקציב של אגף התקציבים, והתקציב של ממשלת אהוד ברק היה התקציב של אגף התקציבים. וכעת שוב, התקציב של ממשלת אריאל שרון יהיה התקציב של אגף התקציבים. לא השלטון הנבחר קובע את סדרי העדיפויות, אלא הפקידים.

"עניין אחר שעמד במרכז הפגישה היה ההתנערות של שרים מאחריות, והעברתה לדרגים אחרים - פקידים, היועץ המשפטי לממשלה, בתי המשפט. כדוגמה לכך הביאו המשתתפים את חילוקי הדעות בין שר האוצר, אברהם שוחט, לשר התקשורת, בנימין בן אליעזר, בכמה עניינים, שהועברו בסופו של דבר להכרעת היועץ המשפטי לממשלה. זאת, אף שמדובר במחלוקת כלכלית גרידא, ופרקליטות המדינה אינה נחשבת למומחית בענייני כלכלה".

לדברי גביש, גם הריבית הגבוהה במשק תפסה מקום של כבוד בפגישה. תקפו אותה משתי זוויות - ביקורת על בנק ישראל וביקורת על האוצר. "צוין כי האוצר אינו יכול להסתפק בביקורת על מדיניות הנגיד; יש לו מספיק כלים לפעול. כך לדוגמה, אם ברור כי הנגיד חותר לאינפלציה נמוכה מיעד הממשלה, וכל ההידברות אתו אינה מועילה, ניתן להעלות את האינפלציה, למשל על ידי הגדלת הגירעון בתקציב והפניית הכספים הנוספים לתשתיות ולחינוך, לדוגמה. אלא שלאוצר היה חשוב יותר להגיע ליעד גירעון נמוך, והוא שיתף למעשה פעולה עם בנק ישראל".

לדברי גביש, שרון התייחס לדברים ואמר כי התשובה למדיניות הנגיד יכולה להתבטא בתקציב, על ידי הגדלת הגירעון לממדי יעד 2000.

כמה משתתפים התייחסו למצב במגזר הערבי. הנימה הכללית היתה כי מוכרחים לפעול לשיפור של ממש בתחום הכלכלה (מודרניזציה), החינוך, איכות החיים (לדוגמה, פתרון בעיות הביוב), התעסוקה, התכנון והבנייה והקמת אזורי תעשייה. כמה דוברים אמרו כי מדובר בפצצת זמן, וכי אם הממשלה לא תפעל, יידחפו ערביי ישראל לידי הרשות הפלשתינית. שרון ענה כי הממשלה החדשה תצטרך לבחון מחדש את יחסיה עם ערביי ישראל, ותידרש להעניק תשומת לב מיוחדת לכלכלתם.