חוות השקמים גייט

ככל שמתארכות ומסתבכות החקירות בעניינה של משפחת שרון, הולך וגדל הדמיון ביניהן לבין פרשת ווטרגייט האמריקאית. חוגים באקדמיה סבורים שאילולא ווטרגייט של 1972 - פרשת פריצתם של רפובליקנים למטה המפלגה הדמוקרטית לצורכי מודיעין ערב בחירות - לא הייתה פורצת מלחמת יום הכיפורים.

באוקטובר של שנת 73, ראשו של ניקסון היה נתון לאותה פרשייה מביכה ורחוק מבעיות המזרח התיכון. הנשיא המצרי סאדאת השכיל לנצל שעת כושר זו ופתח במלחמת פתע על ישראל, מלחמה שבראשיתה פחדו אצלנו מחורבן בית שלישי.

מפחיד לחשוב כמה תוכניות ביטחוניות, כלכליות וחברתיות של המדינה נזנחות בשעה שראשו של ראש הממשלה נתון בחקירות המשטרה. תפקיד שהוא מהקשים ביותר בעולם מחייב ראש ממשלה שיתמקד בחילוצה של המדינה מהמצב הקשה שהיא נתונה בו. לא בכיסוי האחוריים הפוליטיים שלו. שרון, אשר נכנס לבוץ שככל שמנסים להיחלץ ממנו שוקעים בו יותר עמוק, לוקח ביחד אתו את כולנו. למטה.

התמיהה הגדולה בפרשה זו היא מדוע המשטרה והפרקליטות פועלות באיטיות כה רבה. מילא היה מדובר בשר לשעבר לביטחון פנים או במפכ"ל משטרה בדימוס. המדובר הוא בראש ממשלה מכהן.

שתי פרשיות נחקרות עכשיו במשטרה: האחת פרשת הכספים שקיבל שרון מסיריל קרן והשנייה פרשת הכספים שקיבל בנו גלעד מהקבלן דוד אפל. אפשר להתקומם על שתיקתם של שרון והבנים אבל אפשר להבין אותה. השלושה נלחמים על חייהם. משפחת שרון, להקת שועלים פוליטיים משופשפים שכמותם, יודעים שאסור להם להסגיר ולו פיסת מידע לחוקריהם. שם, בחדרי החקירות, עלול למצוא ראש הממשלה את קבורתו הפוליטית. לכן מילא הוא ומילאו בניו את פיותיהם מים. יתר על כן: על פי הפרסומים בעיתונים, גלעד שרון אמר בחקירתו כי "איננו רוצה להפליל את אביו". טבעי, מובן וברור, הרבה יותר מאשר אם היה נוהג אחרת.

גורמי אכיפת החוק, על כל פנים, חייבים להבין שקצב עבודתם המהיר חיוני להתנהלותם של חיים תקינים במדינה. כולנו מבינים למה שתק שרון. פחות מובן, כפי שהיטיב לשאול יואל מרקוס
(הארץ ומדור זה - 29/8), מדוע מתמהמהת המשטרה לחקור את ראש הממשלה בעצמו ולגבש את מסקנותיה? היא כבר הייתה בוינה והרחיקה את דרום אפריקה. מדוע עוד לא הטריחה עצמה לחוות השקמים?

זכות השתיקה ניתנת לשרונים על פי חוק ולמשטרה אין מה לעשות נגד כך. אם שתיקתם מסכלת את אופציית גיבושו של כתב אישום – יכריע בית הדין של הציבור.

שמעון פרס המשיל בעבר את ניהול ענייניה של מדינה לרכיבה על אופניים. מרגע שמפסיקים לדווש נופלים. עדיף רוכב אופניים אשר קיפד את כללי טוהר המידות הממלכתיים נוכח מאמצי ההישרדות האישיים שלו, מאשר אופניים ללא רוכב.