צ'מעמהאניאומר'ך, מצאתי איגלו סוף הדרך

עיון קצר במלון המאובק של אבן שושן מציג את ההגדרה הבאה: "דירה – מעון, משכן, בית מגורים". לא קשה, לא מסובך. ועם זאת, בעולם המודרני קיבל המונח הפשטה, בהתחלה לערך המיתולוגי "נדל"ן" ואחר כך ל"השקעה לטווח ארוך". היום כל קשר בין שם העצם לשהייה פיזית בין דל"ת האמות מקרי בהחלט.

במציאות הכלכלית הקשה שרובנו שרויים בה, בין המאבק לצמצום האוברדראפט לניסיון לגלח פרוטות אחרונות לטיסה נואשת לחו"ל, יש את המעטים שבדיוק השתחררה להם תכנית חיסכון גדולה - בדרך כלל זוגות בגיל העמידה, או צעירים שאיכשהו עשו את המכה כמו מצליחני הייטק וסתם יאפים, וחושבים מה לעשות עם הבוחטות. חלק מהם הולכים על אוטו חדש, אחרים שמים בתכנית חיסכון סולידית או באניות ההימורים באילת ולכמה מהם נמאס מבעלי בית מציקים והחליטו שהגיע הזמן להתקדם ולחיות במקום משלהם.

רגע לפני שהם יוצאים לחפש בחולות ראשל"צ את הפנטהאוז המפואר שמשקיף לים הם שומעים את המשפט החלומי "למה לך לקנות בארץ? נדל"ן פה זה חרא, לא שווה ומהר מאוד תפסיד את התחתונים, לך תקנה בחו"ל, תעשה הרבה כסף". שבריר שנייה חולף והם צוללים בפנטזיה רטובה על הוילה המפוארת שצופה על האליגטורים שליד דיסנילנד או על הקומפלקס המדהים עם הבריכה בפיניקס אריזונה. בטורונטו יש הרבה אוניברסיטאות וסטודנטים ובטוקיו משלמים ימבה כסף על שכירות ככה שהמשכנתא תיסגר מהר. לגור שם? מה פתאום, זה מכרה זהב, כל דולר יהיה שווה מחר עשר, וחוץ מזה בישיבה על כוס קפה יהיה נחמד להזמין את החבר'ה, להוציא את כרטיס האשראי ולהכריז ש"זה על חשבון הדייר שלי בסטודיו בניו יורק".

קצת מדהים לחשוב עלינו, הישראלים, אנשים שלא חושבים יותר מדי קדימה, כעל אשפים באמנות ההשקעות ומגלים חוש סבלנות נסתר שמעולם לא היה שם קודם. רק שלושים שנה ואני מרוויח מאתיים אלף נקי לכיס, זה יוצא שש אלף לשנה ועם ריביות והצמדה מגיע לשבע עשרה אלף וחמישים סנט, יותר מזה?

כל החבר'ה שלא מסוגלים לעמוד חמש שניות מול רמזור אדום סופרים את הימים, חודשים, שנים עד שהמשכנתא תיגמר או עד שכל חברות המחשבים בעולם יעברו לאל פאסו, טקסס והצריף הרעוע שנקנה בארבעים אלף דולר יימכר בשלוש מאות אלף ועוד פעמיים מסטיק בזוקה. הכל הכל בעצת חברים, מכרים, מתווכים ממולחים וסתם חברי כבוד באגודת "צ'מעמהאניאומר'ך".

השלב הבא הוא התמודדות עם חברות תיווך מקומיות, דיירים נודניקים שמתקשרים כל עשר דקות בגלל זרם חלש בניאגרה, הצפות באורווה שלמרגלות היוניברסל סטודיוס או סתם ניסיון נואש למכור דירה יפהפייה שאף אחד לא ממש נכנס אליה והכל הכל בשיחות טלפונים טראנס אטלנטיות או טראנס פסיפיות בלתי פוסקות ושאגות על הסוכן ש"לא ידע ואף אחד לא אמר לו ואין בעיה, תוך חמש דקות העניין ייפתר".דיס איז אמריקה, בייבי. מאוד דומה לישראל.

ולא שחלילה חסרות צרות ברכישת דירה בארץ. מסים, ארנונה, משכנתא ועוד בלה ובלה אבל אלא אם התכוונתם לחיות בבורקינה פאסו או בג'יבוטי אין שום טעם לשים שם את כל העתיד. יש לכם קצת רזרבות בחשבון? שימו את זה על קרן סולידית, חשבון פק"מ או מנייה רצחנית שקיבלתם עליה טיפ טוב (אם כבר הימור, עדיף לקחת אחד כזה של ימים, לא של שנים). כי דירה, כמה פשוט וקל, היא "מעון, משכן, בית מגורים".