בשבילי הערבי זה אתה

לפני מספר ימים פורסם בכלי התקשורת מחקר שנעשה באוניברסיטת ייל בנוגע למגמות הדמוגרפיות בישראל ובשטחים. על פי המחקר, בשנת 2020 יהיו היהודים מיעוט במרחב הגיאוגרפי שבין נהר הירדן לים התיכון, ואם לא יעלו לישראל אלפי עולים מארה"ב או מחבל ארץ נידח שבו יתגלו צאצאי שבט זבולון, או יששכר, ניתן יהיה לצפות כי קביעת המחקר אכן תתממש.

אני לא יודע אם במוקטעה מישהו העמיק בקריאת המחקר הזה, אבל אם נניח שאמנם קרא אותו מי מעוזריו של ערפאת והטקטיקה החדשה תהיה היטמעות מוחלטת וקבלת אזרחות ישראלית במקום טרור ופיגועים, מובטח הניצחון לכוחותיו של אבו עמאר תוך תקופה של כ 17 שנה. 17 שנה, זה הזמן שיידרש עד שאנחנו, אדוני הארץ, נהפוך להיות "הערבים" של הפלסטינים.

בואו נתפרע קצת עם הדימיון:

"אני נוסע לי במכונית המרצדס הלבנה שפילחתי לפני שעתיים ממעוז היוקרה של הנובורישים ברמאללה. מאז שיש עלינו עוצר קצת ירדתי בתפוקה אבל עדיין אני מצליח לארגן מרצדסים ויגוארים ולמכור אותם למשחטת הרכב שיש לנו בכפר, בשיח' מוניס אני מתכוון, פעם בתקופה שהיהודים שלטו בארץ קראו למקום רמת אביב.

החיים בכפר נחמדים, אומנם הביוב זורם ברחובות ומידי פעם יש עימותים עם החמולה השכנה מכפר אפקה, אבל אני משתדל לחיות את החיים שלי. בחודש הבא אני בונה לילד הבכור שלי בית מול הבית שלי ושל שתי הנשים שלי. שלוש קומות אני אבנה לו, שלוש קומות על עמודים. אין בכפר ועדות מיתאר או תכנון של המנהל. הפלסטינים נותנים לנו לבנות איך שאנחנו רוצים. טוב הם פוחדים לשלוח לפה איזה פקיד, בפעם האחרונה ששלחו זרקנו עליו אבנים. מאז הפסיקו לשלוח. יש דבר כזה, פלסטיאים אשכנזים. תתפלאו.

גם לחמשת הבנים האחרים שלי אני אבנה פה. את הבנות כבר חיתנתי. הגדולה התחתנה עם בחור מאוד מוצלח, הוא סיים עכשיו תואר במחשבים ויש לו סיכוי טוב להתקבל לעבודה בחברת היי טק בשכם, לא בתור מהנדס, בתור אחראי על הגינון, אחראי, לא סתם גנן.

הרדיו של המרצדס מנגן סוף שבוע פרוע ב"גלגלאלקאסם", שירים של פאריד אל אטרש ואום כולתום, לא שונה בהרבה מזהבה בן, טיפה פחות מזרחי. בשבתות אני והנשים שלי עומדים בצומת שמול פרוייקט המגורים "ים אל שמס" (סי אנד סאן), העשירים הפלסטינים יוצאים שם תמיד לנופש בקיץ. קצת מפריע להם שאנחנו היהודים מסתובבים להם בין הרגליים בחוף הים אז הם עשו גדר שתחצוץ ביניהם לבין כל היהודים. טוב, אפשר להבין אותם הרי אנחנו לא כל-כך היגיינים ומדברים תמיד בקול רם. לפחות זו הסטיגמה שנוצרה לנו.
אבל כמה שהם לא אוהבים אותנו לידם בחוף הים, ככה הם כולם מתים על הדוכן שלי ושל שתי נשותיי בצומת. וואלה מה אני אגיד לכם, הערבים האלה נגנבים מהפיתה עם שניצל ופירה שאנחנו מוכרים להם ב 10 דינרים פלסטינאים (כולל שתייה). הם באים, נותנים לילדים לערבב את הפירה, הם שואלים איך אני מתבל את השניצל ותמיד נשבעים שהשניצל הכי מקורי והכי אסלי זה אצל נבו, יודעים מה זה טוב, הצפונערבושים.

אבל אני - אל תראו אותי ככה - עוד יש לי שאיפות. לא כל החיים אני אגנוב מכוניות ואטגן שניצלים לפלסטינאים. אני יום אחד אסע לעזה, לעיר הגדולה, שמעתי שיש שם ערבים נאורים, כאלה שמקיימים דיאלוג פורה עם יהודים, מזמינים אותם לערבי עיון וסדנאות דו קיום, מדברים שם על ביאליק ועל זה שהכיבוש הערבי משחית, וואלה משחית.

חבר שלי היה במפגש כזה, הוא סיפר לי שהמארחים שלו בעזה דווקא היו חברותיים, הם לקחו אותו ל"מסעדה צברית" כדי שירגיש כמו בבית, הוא אמר שהגישו שם גפילטע פיש ורגל קרושה. המארחים שלו שאלו אותו אם הוא מרגיש מיעוט מדוכא, אבל עמית היה עסוק בלחשוב שאם הם הזמינו אותו למסעדה זה אומר שהוא יצטרך אחר-כך לשטוף כלים?

עד שאני אעבור לעזה ייקח עוד קצת זמן, בינתיים אני פעיל בועד של השכונה ומקווה להיבחר בכנסת הבאה ברשימה של עומרי אל- שרון. עומרי אומר שבדמוקרטיה כמו שיש לנו כאן, אנחנו בתור יהודים יכולים להשפיע מבפנים, תוך שתיים שלוש קדנציות יהיה שר יהודי ראשון,שר בלי תיק, אבל שר, וואלה אינשאללה, אינשאללה."