"ערפאת ואבו מאזן צריכים ללכת!"

"אם האדמה הפלסטינית הכבושה מגירה דם וכאב, אנו מגירים בושה". כך כותב עורך היומון הסעודי-לונדוני, "אל-שרק אל-אוסט", עבד אל-רחמן אל-ראשד, במאמר תחת הכותרת: "ערפאת ואבו מאזן צריכים ללכת!". מכון ממר"י תרגם את המאמר.

אל-ראשד מאשים את ההנהגה הפלסטינית, ללא הבדל בין פלג כזה לפלג אחר, בהפקרת העם הפלסטיני על מזבח אינטרסים ומאבקים אישיים בלבד: "איננו יודעים לאיזה כיוון להסתכל בשעה שאנו צופים בסדרת הסכסוכים בין חברי ההנהגה ברמאללה. הורדת ידיים בין אבו עמאר [ערפאת] לאבו מאזן; משיכות שיער בין רג'וב לדחלאן... האין זה מביש ומעציב שאם פלסטינית תקריב את ילדיה למען אותם מנהיגים שמסרבים לוותר על הכסא?... זו הנהגה שאינה רוצה בפתרון ואינה רוצה באדמה; דבר אינו מעניין אתה חוץ מהמערכה האישית שלה".

אל-ראשד מסביר מה לדעתו הסיבה שמדינות ערב עומדות נבוכות מול ההנהגה הפלסטינית: "הממשלות... אינן יודעות לאיזה כיוון לפנות. מולן ניצב נשיא מדינה שטוען שהוא נבחר, וראש ממשלה שאבו עמאר מינה אותו בעצמו, אבל הוא אינו רוצה להעניק לו סמכויות. אבו מאזן הוא ראש ממשלה ללא ממשלה וללא שרים!".

במאמר הארוך עובר אל-ראשד זוגות זוגות אל אישים מרכזיים בהנהגה הפלסטינית: נביל שעת' הנאבק מול פארוק קדומי על ייצוג הפלסטינים בחו"ל ("קדומי ... לא חזר לארצו פלסטין במשך ארבעים שנה, עד לשבוע שעבר כאשר הוא שמע שאבו מאזן החליט למנות את נביל שעת' לשר חוץ במקומו . האין זה נראה מוזר?"), ומוחמד דחלאן מול ג'יבריל רג'וב ("אבו עמאר ראה את פיגועי ההתאבדות האחרונים ובתוקפנות הישראלית כהזדמנות לנקום באבו מאזן ולרצות את רג'וב")

"כך מנוהלת ממשלה, כך משוחררת אדמה, וכך מטופלים כאבי המעונים" מפטיר אל-ראשד בייאוש. "הגיע הזמן שההנהגה הפלסטינית תבין שעליה ללכת, בין אם מדובר בהנהגה של אבו עמאר ובין אם בהנהגה של אבו מאזן... האם לא די בסבלו של עם שמחציתו חי במחנות פליטים מזה ארבעים שנה ומחציתו האחרת חיה תחת כיבוש? האם באמצעות הנהגה צולעת כזו ישחררו הפלסטינים את ארצם? האם אנו צריכים להסתכסך עם העולם בשביל אנשים כאלה?"