ומה עם האוסף הצ'צ'ני, להם לא מגיע?

אחרי האוסף הצרפתי (מי צריך את אטיין דה קרסי אם יש לנו להיטים של אדאמו?), האוסף הלטיני (מי צריך את ג'ניפר לופז אם יש לנו את חוזליטו ילד הפלא?) והאוסף האיטלקי הראשון, מוציאה עכשיו הד ארצי את האוסף האיטלקי השני, שכולל 23 שירים שבודאי הייתם יכולים להקליט על קסטה בכוחות עצמכם אם הייתם מקשיבים ל"על בטוח" בהתמדה.

כיאה לאוסף בעל פונקציה נוסטלגית מובהקת שככל הנראה פורט על מיתרי הפטוצ'יני למי שהיה צעיר וחרמן בתקופה בה הביטוי "אני מחורבנת" פירושו היה "אני במחזור", אפוף הדיסק באווירת פסטיבל סן-רמו נושנה, מה שאומר שאפשר להריח את משחת הנעליים הלבנה שהבריקה לחבר'ה את נעלי הלק עד כאן.

יחסית לאוסף שני – ולא שאני יודעת מה יש באוסף הראשון – כולל הדיסק לא מעט שלאגרים מכובדים, כשהגדול בהם הוא כמובן “Volare” של דומניקו מודוניו שדפק ל"דיאנה" של פול אנקה חתיכת תחרות במצעדים של 58'. ואם מדובר בסיפורי הצלחה איטלקיים שחרגו מגבולות ארצם, אז יש פה גם את ריטה פבונה, שהתארחה אצל אד סאליבן, קטפה קומפלימנטים מאלביס וברברה סטרייסנד ואפילו הוזכרה בשיר של פינק פלויד. האוסף מסתיים בגירסת המקור ל"אני חוזר הביתה" של דורון מזר, ואם אני מבינה נכון את העריכה כנראה שזה אמור להשאיר את חובבי הז'אנר עם טעם של עוד. מי ייתן ובפעם הבאה ארוס רמזוטי יכין את הפוקאצ'ה.