תופסים חניה

בסוף השבוע שעבר פורסמה כתבה ב"מעריב" על קשיי ההסתגלות של חברי הכנסת הקודמת, שלא מכהנים בזו הנוכחית, לחיים האזרחיים מחוץ למשכן. רובם המכריע דיווח על הרעה במצב הכלכלי וחלק לא מבוטל מהם עדיין לא מצא עבודה. אפשר להבין את זה – חבר כנסת, שזה לא מכבר היה מרופד במזכירות, עוזרים, רכב ונהג, צריך פתאום להסתדר לבד. נשבר הלב.

אלו שיש להם מקצוע ביד, דוגמת נחום לנגנטל, עו"ד נחום לנגנטל בשבילכם, יכולים להחליק לתוכו בקלות ואפילו לנצל את הקשרים שצברו במהלך כהונתם בכנסת לשיפור רמת החיים. אבל מה יעשו אלה שהיו לפני כהונתם עסקנים או פונקציונרים בעירייה? יילכו לחתום בלשכה? במקום בו אי הנעימות פוגשת את המציאות – מתקבלות הכרעות בחייו של אדם. כל אדם. אפילו ח"כ לשעבר.

גלישה מרפרפת באתר הכנסת חושפת בעיה דומה גם אצל חברי כנסת מכהנים. ליתר דיוק אלו שהיו שרים עד לא מכבר ופתאום מצאו את עצמם, רחמנא ליצלן, באופוזיציה או נטולי תפקיד בקואליציה. בואו ניקח לדוגמא את שר הביטחון לשעבר, האיש והדיאטה (שמסתמנת בינתיים כהצלחה גדולה!), בנימין בן אליעזר. על פי אתר הכנסת, הגיש הח"כ החרוץ בכנסת הנוכחית הצעת חוק אחת. עמיתו לסיעה ולממשלה הקודמת, לדוגמא, מתן וילנאי, הגיש מעל ל-20 הצעות חוק. שר החקלאות לשעבר, שלום שמחון, הגיש מספר דומה. תגידו: בטח ח"כ בן אליעזר חבר בוועדות כנסת שונות ועסוק מבוקר עד ליל בהתכוננות לישיבות על מנת למקסם את יכולותיו וידיעותיו - ובכן, מסתבר שהוא חבר בוועדה אחת (חוץ וביטחון) וגם שם הוא ממלא מקום.

יבולו הפרלמנטרי של ותיק הח"כים (חוץ משמעון פרס כמובן), דוד לוי, עלוב עוד יותר: אפס (ובספרות: 0) הצעות חוק הגיש הח"כ הבית-שאני מאז התכנסה הכנסת ה-16. גם הוא, כמו בן אליעזר, חבר רק בוועדת החוץ והביטחון. אגב, אצל לוי העצלנות הפרלמנטרית אינה מפתיעה: בכנסת הקודמת, מאז התפטרותו ממשרד החוץ באוגוסט 2000 ועד לכניסתו לממשלת שרון הראשונה באפריל 2002, הוא היה חבר רק בוועדת החקירה הפרלמנטרית לענייני הפערים החברתיים בישראל (שהתכנסה במקרה הטוב אחת לשבוע). חלק ניכר מזמנו הוא בילה במזנון.

יש לשאול את חברי הכנסת הנכבדים: מה אתם עושים כשאתם קמים בבוקר? הגעתם לכנסת, שתיתם קפה ועברתם על כל העיתונים (וגיליתם שעוד פעם לא הזכירו אותכם, כי לא עשיתם כלום). ומה עכשיו? אין שום נושא שבוער בעצמותיכם שאתם רוצים להריץ? לחוקק? לשנות? לשפר? או שאולי לא יאה לכם? או אולי, בתור כאלו שישבו כבר על "כורסת עור הצבי" למטה מכבודכם לכתת את הרגליים בנסיון לשכנע את עמיתכם בצדקת הצעות החוק שלכם?

לוי ובן אליעזר אינם הח"כים הראשונים ולא האחרונים שמתקשים לחזור ולהיות מחוקקים מן המניין לאחר ששאפו אוויר פסגות ממשלתי. שלמה בן עמי, לדוגמא, התקשה למצוא את עצמו בכנסת לאחר שסיים את כהונתו במשרד החוץ, אבל לפחות הייתה לו את היושרה הציבורית להתפטר כעבור מספר חודשים ולפנות את מקומו למישהי בעלת יותר אמביציות פרלמנטריות.

אף אחד אינו מטיל ספק בתרומה הציבורית הנכבדה של לוי ובן אליעזר בעשרות השנים בהם שירתו את המדינה, אבל העשייה בהווה חשובה לא פחות. אם עכשיו הם בעמדת המתנה מתוך תחושה שהנה אוטוטו ראש הממשלה שרון יקרא להם להצטרף כשרים לממשלתו, זה בסדר, אבל בינתיים שיעבדו כמחוקקים. אם לא בא להם, שיילכו הביתה. יש הרבה מאוד אנשים טובים שישמחו לקפוץ על המציאה.