החלום לא מתניע

מעת לעת אני מוצא עצמי רוקם חלומות על שדרוג המכונית או דירה חדשה אבל כשאני מביט בעצב על חשבון הבנק אני מכניס את עצמי להלך רוח של פאוזה. בדרך כלל אינני מאלה שמנסים את מזלם בהגרלות השונות ובמבצעי הפרסים המבטיחים – אפילו לוטו אני לא ממלא. אבל במקרה של המבצע של אחת מיצרניות המכוניות לא יכולתי לעמוד בפיתוי.

מדובר, למי שאינו צופה בפרסומות בעל כורחו, במבצע בו מקבל כל מי שמתדלק, בסכום של מאה שקלים ומעלה, מפתח קרטון. אחד ממאות אלפי המפתחות אמור לפתוח את מכונית הפרס – כך לפחות מבטיחה הפרסומת.

שמתי את פעמי מכוניתי הנוכחית לסוכנות החברה בתל אביב. חניתי די רחוק גם בגלל שלא היה איפה ואולי גם כדי שמכוניתי הנוכחית לא תיעלב מניסיוני הנואש למצוא לה תחליף. נכנסתי מרוגש ומיוזע לאולם התצוגה המפואר ומצאתי עצמי בקצהו של תור של כ-15 חולמים וחולמות כמוני. התור לקראת החלום היה מורכב מערב רב של אזרחים תמימים יותר ופחות שבאו להביא את המכה. ניתן היה לזהות את נהג המונית שבא עם מעטפה מלאה מפתחות קרטון והספרית שעשתה פן במיוחד לקראת התצלום עם מנהל הסוכנות והאוטו החדש.

כה בטוח הייתי בזכייתי שלערס שנכנס אחרי ושאל כמה זמן זה לוקח, הצעתי ללכת הביתה כי אני יוצא עם האוטו. הוא חייך בסלחנות הנשמרת רק להגרלות ולימים בהם יש צורך ביחסים טובים עם האיש למעלה. בסופו של התור חיכתה בחורה חביבה שביקשה לדעת כמה פרטים מזהים כדי שתיבת הדואר/ הטלפון שלי יוצפו בהצעות לקניית רכב. בסוף השאלון התבקשתי להשיב באיזה רכב אני נוהג כיום. "חיפושית מודל 70", שיקרתי בטוב טעם, "אבל פתוחה".

אחרי החקירה הקצרה נשלחתי עם מפתח הקרטון שנראה מגוחך מרגע לרגע לשטיח האדום שהוביל למכונית. אבוי, המשכתי להזות, האוטו ורוד. חזרה אלי תחזיתה של אחותי המעצבת שאמרה כי הוורוד חוזר לאופנה. המשכתי לצעוד בבטחה עד המכונית שעל גגה הותקן קוז'אק כתמתם (התאמת צבעים מופלאה) שאמור להתחיל לפעול עם הפעלת המנוע.

דיילת אופי חביבה קיבלה את פניי ואת המפתח שלי בחיוך עם מבטא רוסי. חיש מהר היא הקלידה את הקוד המוטבע על המפתח שלי במתקן דמוי אימובילייזר שהותקן באוטו. החזקתי אצבעות בשתי הידיים, ובתוך הסנדלים. עצרתי נשימה. גורנישט לא מניע כמו אוטו ביום חורף – רק שבחוץ היו 40 מעלות בצל. הבנתי את הרמז ועזבתי את המקום עם חיוך לא מוסבר. אולי בפעם הבאה.

יש לי חלום, אמרתי לעצמי במרטין לוטר קינגיות, שיום אחד אזכה במשהו שהוא יותר מגלידה בשקל תשעים. יצאתי אל האוטו ושמחתי לגלות שלא קיבלתי דו"ח. גם זה סוג של פרס.