אני חוזר הביתה - אל ביבי

ביום שלישי שעבר קיבלתי צלצול טלפון מאבי בשמונה בבוקר שעון שלי, שלוש בצהריים שלכם. בדרך כלל כשאבא מתקשר בשעה הזאת משהו דרמטי קורה. פיגוע, רצח, נפילת ממשלה, משהו שבאמת מזעזע את אמות הסיפים. "הלו" עניתי בחרדה ושמעתי את האדרנלין זורם בצד השני של הקו.

"שמעת?" הוא דיווח בהתרגשות "נמני ובנין נזרקו ממכבי". "וואלה?" פערתי פי בתדהמה והחיוך התפשט "איזה גבר הלוני הזה" חייכתי מפה לאוזן למשמע החדשות המרנינות (ואני צהוב בנשמה). סוף סוף מישהו עומד על העקרונות במדינה המזויינת הזאת ומוכן לזרוק מיליון דולר לפח בשביל שמירה על הסדר הטוב. סחתיין.

"אבל חכה, אל תשמח כל כך מהר" הוא ניסה לצנן "שמעת על החוק החדש? החל מהראשון בינואר מבטלים את הזכויות של תושב חוזר. לא תוכל להביא שום דבר איתך לארץ". וזה אחרי שכבר הבטחתי לו שתוך שנה אני חוזר.

האמת שהשמועה על החוק לביטול זכויות תושב חוזר לא צמחה אתמול ונתניהו לא המציא את הגלגל. עוד בזמן אהוד ברק עלו כוונות חזקות לבטל את החוק, תכניות שנדחקו הצידה בצל האינתיפאדה. אחר כך הגיע סילבן שלום ומרוב שהחריב כל חלקה טובה במדינה ולאף אחד לא היה זמן לחשוב על אלה שבחוץ. ואז הגיע ביבי.

בהתחלה זה היכה כמו פטיש בראש. ככה, לא תהיה לנו מכולה להביא? וכל הסיפורים על אלה שחוזרים ומביאים איתם בית שלם בגרושים, מה, לא נהיה חלק מהם? ואחר כך חשבתי וחשבתי והגעתי למסקנה שיש לנו שר אוצר עם הרבה הרבה חוואבוס.

אני לא מתיימר להבין בכלכלה (פעם ציירתי את עקומת לורנץ נכון וקיבלתי 94 במבחן, אבל זה היה מזמן וחוץ מזה הגברת צולר נורא אהבה אותי) אבל הרושם שנוצר הוא שלפי התכניות של נתניהו הרבה פרזיטים יתחילו להזיז בקרוב את הישבן שלהם ולהצטרף למעגל העבודה. עלוקות יפסיקו ליהנות מהקלות במס או ממתנות נדיבות כמו מכוניות בחצי חינם, וכן, גם לעולים ינתקו, סוף סוף, את הברז. ביבי הצליח לקנות את דעת הקהל (לפחות את זו שלי) בעניין מאבק האמהות החד הוריות וכן, גם אנחנו, אלה שחוזרים הביתה, נפסיק לתרום ליבוא ונעודד קצת קניה מקומית.

"נתניהו לא רוצה להחזיר אנשים לארץ" היא הטענה האולטימטיבית של ציבור השוהים בחו"ל ולטעמי זו טענה שטותית. הנה, אני חוזר, עם הגזירות החדשות ודווקא בהרגשה שדברים הולכים להשתנות לטובה. הצצה קטנה על מכרזי האינטרנט והמבצעים מגלה שההבדלים במחירי מוצרי החשמל לא כל כך גבוהים כפי שהיו. בחמשת אלפים שקלים ניתן להשיג מחשב יותר מסביר, בפחות מארבעת אלפים טלוויזיה איכותית ואייקיאה יש גם בישראל. המחירים בארה"ב עדיין נמוכים וזולים יותר, אבל יחד עם הוצאות הובלה והרבה כאב ראש הפערים מצטמצמים בהרבה.

אז זה נשמע מופלץ, אולי אפילו פטריוטיות בגרוש, אבל יש תחושה שסוף סוף אחרי קרוב לעשרים שנה, מאז ימי השיתוף המופלא של יצחק מודעי ושמעון פרס, יש שר אוצר שמחזיק במושכות, יודע מה הוא עושה והכי חשוב – מצייר אצבע משולשת על כולם למען רווחה אמיתית בעתיד. אם זה אכן יקרה? קשה לדעת, יש יותר מדי בעלי אינטרסים ומוצצי דם שישימו רגל לתכניות הכלכליות של נתניהו. התחושה שלי לגבי היותו של ביבי ראש ממשלה לא השתנתה. לא רוצה אותו שם בכל מחיר, אבל אם בעבר זו היתה סתם סלידה, היום זה רק בגין סיבה אחת – אני פשוט רוצה אותו באוצר.