בובת אשליה מתנפחת

בנובמבר הקרוב נקבל לפנים ולאזניים את מיצג ה"תאהבו אותי כמו פעם" שרוקחים לנו תעשייני המותג "בריטני ספירס". אלבום וסרט קולנוע חדש בכיכובה של הזמרת יתפמפמו לחיינו בסדרתיות הצפויה, וינסו להשיב לבריטני את הכתר שהחליד. ואני אומרת: חבל. שירת הברבור המיותרת – עדיף לה שתיגנז ותיחסך, הן מהבחורה והן מאיתנו.

נוחי, בובה בריטני. אל תתבזי. יש לך הזדמנות להינצל. אם את לא אוהבת סלט ירוק וגרנולה – לא נחמיר. לפחות, פרגני לעצמך פיצה עם חברים. לכי לחפוף את הראש, תשטפי כבר את הטינופת מהעיניים, ואל תשכחי לדקור בסיכה את שדי הפוליאסטר שתפרו לך אנשים רעים. או לפחות - ארזי אותם יפה ואשפזי בארון, למזכרת (את יודעת, את ג'סטין הם כבר לא יחזירו, ובקיץ הם סתם מכבידים). ואל תהיי מודאגת – למרות מה שקראת בקוסמופוליטן - יש מספיק בחורים שאוהבים אותם בפורמט של שני חופנים.

התעשתי, בריטני מותק. אמא ואבא עסוקים ומכוסחים מכדי לספר לך, אבל אנחנו כבר יודעים: את הולכת לגמור כמו אלביס. כמו מייקל ג'קסון. כמו מומיית-פופ מצובעת במדאם טוסו. לא חבל? היית ילדה נחמדה פעם. קוקיות וחצאית טניס מקופללת, זוכרת?

באמת, נכמר הלב והלשון מצקצקת. תאונת הדרכים המתבקשת שאורבת לבחורה מעבר לפינה, נראית כבלתי נמנעת. שמישהו יזהיר אותה - ובלבד שתצלומה הזועק "מתה ממנת יתר / נרצחה ע"י מעריץ סדרתי / התאבדה בבליעת כדורים – בלעדי!" - לא יימרח על כותרות צהובוני כל העולם מחר בבוקר. ולא שלא נעמוד בזה, ולא שלא היו דברים מעולם - אבל רבאאק – תפתיעו אותנו. הבו לנו סוף אחר.

הילדה האסרטיבית, נזכיר, כפתה את עצמה על עולם הבידור בתזמון מושלם ובצעד קל. חמושה באותו החן הנחוש של תגליות "לא נפסיק לשיר" - חדורות הייעוד והעיוורות למומיהן - כבשה לעצמה יציעים שלמים של אוהדים ואוהדות, ולא רק מיפן. לא חלף לו קליפ, והזמרת שלא ידעה עד אז פינצטה, כבר הוכנסה למכבש האמריקן-בייב סטיילינג. בין רגע- ובטרם הפנמנו את המסר המבעית בדבר חזרתן של חותלות הברכיים לאופנה – עברה ניפוח למעלה, כיווץ למטה, הפקירה את קרקפתה לידיהם מלחימות תוספות השיער של ספרי ה-MTV, אופרה בצבעים לא נשטפים וגידלה קוביות סימטריות בבטן. הטיים של הלייף היה אצלה בידיים, לא נכחיש. היא הפכה בצייתנות של מכונה למוצר המושלם אליו התכוון המשווק. הדיון בשאלת "בתוליה – האם – עד מתי – ועם מי?" לבדו, שילש את הכנסות המו"לים של מגזיני הנוער בארצות הברית.

ואז הגיעה העייפות, ואחריה, בהתאמה, הזדחלה החרדה. הגלוס, איך לומר, החל זולג ונמרח בזווית השפה המתעוותת. סימן אזהרה ראשון. אם תרצו - טופס "משוחרר לביתו על תנאי, תחת השגחה צמודה", שכל אדם חפץ חיים היה מגדיל, ממסגר, תולה מעל המיטה ומתפלל למולו בהכרת תודה, בכל ערב לפני השינה. אך לא נערה כבריטני תשכיל לנטוש את שעשועון האימה בזמן. זו - בחרה להתמוטט סמלית באחד הפרברים, לחדש את הסימביוזה התמוהה והמוטלת בספק עם אמא, לקנא לג'סטין ממרחקים – ולשוב לזירת האונס, לצורך שיחזור וחוויה מחדש. עוד סיבוב על הסוס הפיסח, טרם פחלוצו לטובת מוזיאון המדע.

מיצג פרפורי הגסיסה הטרי של הזמרת, הותיר בי סוג של אי שקט. מסתבר, שבאקט אחרון של יאוש, בריטני בוחרת היום להתחנף למעריציה הבוגדניים בשליפת הנשק המשומש ביותר שברשותה, ומצטלמת בעירום (די! עירום? בריטני? רגע, אז היא באמת כבר לא בתולה?) פוטושופי מרוטש ובוהק לשער ה-"elle". את משלוח המנות המאולץ היא עטפה בראיון ממוחזר (אך כנראה שלנצח רלוונטי), אודות רגשותיה כלפי טימברלייק – אז, היום, ובטח גם מחר. היא לא שכחה גם לדקלם את הקומוניקט שדחפו לה לחזייה, המבטיח כי בשובה לתודעתנו, חמושה בתקליטה החדש, תפגין הוד דראגיותה איכויות אמנותיות חדשות ומשופרות, כפועל יוצא של לב הברבי הסדוק, שעשה אך טוב ליצירתה (ושוב, תודה לג'סטין).

בריטני לא מבינה, שדילגה כאן על שתי האופציות הנכונות היחידות שעמדו לרשותה. מוטב היה לה לשוב מסבב ההתמוטטויות ההוא מחוזקת ובריאה, ולהרשם לאיזה קורס טוב לפיתוח קול. אם השירה אכן בדמה, מתבקש היה שתקדיש מעט יותר מכוחותיה המחודשים לבילוי פרודוקטיבי באולפני ההקלטות, ותבחן את שאלת השתבחותה מעט יותר לעומק, ועם כל הכוונה. לחילופין - מקובל, נסלח ואף מוערך היה בעיני כל לו היתה פשוט פורשת בשיא, או אפילו מייד לאחריו, ועוברת איזו הסבה מקצועית מועילה. בכל זאת, לא מדובר בנערה מטומטמת מהנפוץ, ולבטח יש תחום או שניים אליהם היתה יכולה לשלוח את ידה - ואף לעשות בהם חיל, מבלי להפוך לקלישאה עצובה.