טעים לכם? עכשיו תחנקו

"פטה כבד אווז ברוטב תאנים ויין פורט", נשמע טעים מה? בואו רק נשלים את התמונה עם מס' פרטים שוליים שוודאי אינם מופיעים באף תפריט של מסעדת יוקרה: "פטה כבד (מוגדל באופן חולני) של אווז (שחי את מרבית חייו עם צינור מתכת שתקוע לו בוושט ודרכו מוחדר מזון בכפייה לגופו רק כדי שאניני חיך למיניהם יוכלו להתענג על המרקם החמאתי משהו) ברוטב תאנים ויין פורט". מי שזה עדיין נשמע לו טעים מוזמן לדלג לכתבה הבאה.

אז נכון, לאוהבי בעלי החיים, הייתה לכאורה קצת נחת השבוע, עם קביעת בג"צ כי תקנות משרד החקלאות העוסקות בפיטום אווזים אינן חוקיות אולם קריאה מעמיקה יותר פסק הדין מעלה כי עוד רחוקה הדרך מהפסקה ממשית של ההתאכזרות הנוראית הזו ומהימים בהם ייעלם הפואה-גרא כלא היה ממסעדות ארצנו.

אל תתנו למונח "פיטם אווזים" להטעות אתכם. זו רק דוגמא אחת מיני רבות לסטריליזציה של השפה ( ע"ע "סיכול ממוקד"). לא מדובר בהאכלת יתר שמקורה בדאגה מופרזת לשלומם של האווזים אלא בהתעללות לשמה שמכוונת ליצירת עיוות וחולי של הכבד במטרה להגדיל את כמות השומן שבו, כך שהכבד מתרחב לממדים מפלצתיים. האווזים האומללים שממילא נדונו לשחיטה עוד בטרם הובאו לעולם אינם יכולים ליהנות גם ממספר החודשים שנקבעו מראש לחייהם ונאלצים לסבול מרגע לידתם ועד רגע שחיטתם.

כאמור, גם בית המשפט הגבוה לצדק מצא כי מדובר בהליך אכזרי במיוחד וקבע לפני מס' ימים כי תקנות משרד החקלאות העוסקות בפיטום אווזים אינן חוקיות ודינן להתבטל. ההחלטה אומנם משמחת עבור כל אדם שטיפת חמלה זורמת בדמו ודווקא בשל כך צורמת מאוד החלטתו הנוספת של ביהמ"ש כי ביטול התקנות ייכנס לתוקפו רק בשנת 2005. נשאלת השאלה מדוע לא הלך ביהמ"ש צעד נוסף כמתבקש ואסר לאלתר את ההתעללות. כמנהגו בקודש גם לעניין זה קבע ביהמ"ש כי יש לבצע איזון בין האינטרסים המתנגשים שעל הפרק. וכך נקבע שלמול ההתעללות בבעלי חיים קיים שיקול של "צרכי החקלאות". לא ממש ברור מה שיקול זה כולל מלבד דאגה לכיסם של החקלאים המתפרנסים מה"ענף החקלאי" המביש הזה.

ביהמ"ש עשה מעשה חכם מבחינתו הוא יצר שקט תעשייתי בקרב ארגוני זכויות בע"ח ואיפשר במקביל את המשך הזוועות לפחות עד מרץ 2005. למשרד החקלאות ניתנה ארכה מכובדת לגבש תקנות חדשות לפיטום, מה שיש להניח שיקרה. תסמכו על משרד החקלאות שיערוך כמה שינויים קוסמטיים בתקנות לשביעות רצונו של בית המשפט כך שהפיטומים ימשיכו להתקיים רק שבמקום צינור מתכת יחדירו צינור גומי ובמקום שלוש פעמים ביום יאביסו רק פעם ביום. וזהו. זה כבר ייחשב בעיני ביהמ"ש כהומני מספיק . כך גם לא ייפגע חלילה חופש העיסוק של החקלאים העוסקים ב"ענף".

בנוסף, התנגד ביהמ"ש לבקשה להעמיד את בעלי המשקים לדין פלילי על התעללות בבע"ח לפי סעיף 2 (א) לחוק צער בעלי חיים. ביהמ"ש דחה בקשה זו בנימוק מגוחך לפיו כיוון שבעלי המשקים עוסקים בענף זה זמן רב בעידודה של המדינה הרי לא יעלה על הדעת לראותם כעבריינים. ואני אומרת אדרבא ואדרבא. אם המדינה הייתה שותפה או עצמה עיניים ממעשים מחרידים שכאלו הרי שיש למצוא את האשמים במחדל או בעשייה מקרב השלטונות ולמצות עימם את הדין.

מה שביהמ"ש אומר בעצם הוא שככל שאנו מבצעים עבירה פלילית על ציר זמן ארוך וממושך יותר(ואם השלטונות יודעים מה טוב) מובטחת לנו חסינות גדולה יותר על מעשנו. זהו מסר אנטי דמוקרטי ולא מוסרי בעליל. מה שמלמדנו שהשמחה הייתה מוקדמת מידי ושלא תמיד רמת ההצהרות תואמת את המציאות (גם שמדובר בהצהרות של שופטי בג"צ). הישועה לא תגיע כנראה ממערכת המשפט ועל כן לא נותר לנו האנשים הפשוטים אלא להלחם בתופעה בדרך היחידה שבעלי המסעדות ובעלי המשקים מבינים: לפגוע להם בכיס ולהחרים מסעדות שמגישות את המוצר. לא ממחר - כבר מעכשיו.