חוק דרעי זה מהתנ"ך?

פרשת משפטים, אחים שלי, היא מהפרובלמטיות שבפרשיות ישראל. מהפרובלמטיות ביותר בכל פרשיות ישראל. מחד, מדובר בפרשה שמקפלת בתוכה את המספר הגדול ביותר של החוקים, אך מאידך, אף לא אחד מהם עונה לחלוטין להגדרה "אקטואלי". אז מה באמת עושים עם אוסף חוקים מעניין אך כמעט לא שימושי? כיצד נשתמש בחוק שמגלה לנו כי שור שנוגח ג' פעמים בעכוזה של פרת שכנו נחשב שור מועד?

יש הצועדים בבטחה במסלול הפרויקציה. הם משליכים. שור שנגח את הפרה? וולבו שנתקע בסוברו. שור מועד? נהג עם נקודות אזהרה. סבבה אגוזים (ביטוי ישן שהגיע רק עכשיו להתנחלויות). הגישה הזו, זולת היותה אפולוגטית עם נטייה חרטטנית, היא גם לא ממש מושלמת, שכן אין יכולת אריתמטית למצוא קווי מתאם בין חוקי התורה לבין המשפט העברי המודרני.

הדרך הנכונה יותר, לטעמי, להתייחס לפרשת משפטים היא לדעת להבדיל בין האקטואלי לרלוונטי. אמת, פרשת משפטים איננה אקטואלית. טיפש מי שחושב שניתן לכתוב חוקה שתחזיק אלפי שנים. יחד עם זאת, מדובר בפרשה שיסודותיה, הלוגיקה הפנימית והכיוון המוסרי שלה רלוונטיים לאופן בו אנו מנהלים חיי צדק בכל דור. עין תחת עין לא ממש מתאים לימינו (פעם, בתקופת החמורבי למשל, חתכו ידיו של רופא פאשלן וכדומה). גם לא תחת תחת תחת. אבל כערך, מידה כנגד מידה זה בהחלט דבר נתפס.

גם במובן המיתי, השור, הפרה, האש, ועוד מושגים שנידונים בפרשה, נחשבים ליסודות בעלי משמעות נרחבת שאיננה מסתכמת בתרגום המיידי שלהם בעולם. לא נטריחכם בענייני תורת הקבלה, לשם כך בדיוק יש לכם את כתביו הרבים של צעיר המקובלים עדו פלוק. רק נאמר כי מדובר בעולם מלא מכל טוב, נופת צופים. פראייר מי שלא חוזר בתשובה. או לפחות בא לעשות אצלי שבת.

תסמונת דאום

ואם כבר משפטים - קורמן, שקיבל חצי שנת עבודת שרות על הריגת הילד הערבי חילמי שושה, ירצה עונשו בבית אבות. ואני שואל: למה זקנים? למה שלא יעבוד עם ילדים?