המתכנתים הם לוחמי חופש

ltpgt
ltbrgt
lt/bgtמאת יובל דרור ltbgt
סאן פרנסיסקו. הקהל המנומנם בכנס ה-Peer to Peer שנערך בשבוע שעבר בסאן פרנסיסקו, התעורר לחיים כאשר פרופ' לורנס לסיג עלה לדוכן הנואמים. לאחר שהמשפטן המכובד הסביר באריכות עד כמה מזיקה פסיקת בית המשפט לערעורים בעניינה של נאפסטר, עמד הקהל על רגליו והריע ללסיג במשך דקות ארוכות. "אנחנו, עורכי הדין", אמר, "הורסים הכל".
לסיג הוא אחד המומחים הבולטים בתחום המשפט באינטרנט בארה"ב. כפרופ' למשפטים באוניברסיטת הארוורד בעבר, וכיום באוניברסיטת סטנפורד, הוא אינו מסתיר את עמדתו: "החוק האמריקאי השתגע, ועורכי הדין המלוקקים העובדים עבור הוליווד, יהרסו את האינטרנט אם מישהו לא יעצור אותם. חשבתי שאנחנו יודעים שהאינטרנט ישנה דברים ויביא למהפכה; חשבתי שגם אנחנו, עורכי הדין, מסכימים שניתן לשינוי להתרחש, ורק אחר כך ניכנס לעניינים; חשבתי שמוסכם על הכל שרגולציה תהרוס את האינטרנט - אבל טעיתי", פתח לסיג את הרצאתו, תוך שהוא מקפיד משך שעה שלמה על הטון הסוחף והלהט של מטיף דתי.
לסיג הזכיר שהפעם הראשונה שבה הועלתה אפשרות הרגולציה באינטרנט היתה לפני 6 שנים, כשעניין ההגנה על ילדים מפני פורנוגרפיה עלה לדיון. "בית המשפט קבע כי פורנוגרפיה היא נושא המצדיק חקיקה להגנת ילדים, אבל פעמיים בלם ניסיון חקיקה של הקונגרס למניעת הפצת פורנוגרפיה באינטרנט. בית המשפט אמר למחוקק 'המתן עד שנראה לאן האינטרנט הולך; חכה לפני שאתה הורס את הכל'".
לסיג הזכיר שב-64' הציע פול בארן, חוקר בחברת Rand, להקים רשת המזכירה בתכונותיה את האינטרנט. "סביר להניח שזו לא היתה ההצעה הראשונה בעניין, אבל הבוסים של בארן התלהבו וניגשו עם הרעיון למשרד ההגנה. גם משרד ההגנה התלהב. כל כך התלהב, שפנה למומחי הרשת שלו, חברת T&AT. אחרי ש-T&AT ראתה את התוכנית, היא דחתה אותה מכל וכל", אמר.
מדוע? ראשית, כי לא האמינה שהדבר אפשרי, אך חשוב מזה - החברה סירבה להקים רשת תקשורת שבבוא העת תתחרה ברשת שלה עצמה: "T&AT היתה מונופול. היתה לה האפשרות לקבוע איזה סוג של חדשנות יגיע לעולם. היה לה הכוח להחליט אילו רעיונות יעבדו ואילו לא; כוח שגובה בחוקים שאיפשרו לה להיות מונופול בארה"ב. החוק איפשר לה לאסור חיבור מכשירים לרשת שלה, אשר לא אושרו על ידה קודם לכן", הדגיש לסיג.
ארכיטקטורה היא פוליטיקה
אלא שרשת האינטרנט נולדה, לדבריו, כשעיקרון אחר מנחה אותה - עיקרון הקצוות: "הרשת צריכה להישאר פשוטה, כדי שהעוצמה והחוכמה יימצאו בקצותיה. מייסדי האינטרנט לא ידעו איזה שימוש ייעשה בו. הם היו מספיק צנועים כדי שלא לתת לבורותם לעצור את התפתחות הרשת. הם פיתחו ארכיטקטורה שתהיה חכמה, אבל לא חכמה מדי, כך שלא תדע לעצור את החדשנות, להפלות בין טכנולוגיות".
מסיבה זו, טוען לסיג, התפתחה הרשת הודות לאנשים הפשוטים. היא לא היתה צריכה את יבמ או מיקרוסופט, הסביר; הן לא החליטו כיצד תיראה הרשת, מכיוון שהמערכת עצמה מונעת מהם את הכוח הזה: "ארכיטקטורה היא פוליטיקה, והפוליטיקה של הרשת היא מבוזרת, בלתי נשלטת, עצמאית", קבע לסיג לקול מחיאות הכפיים של הקהל.
כעת, הסביר, עלינו לשאול את עצמנו מה עושים עם זה. מה עושים עם המהפכה השנייה, מהפכת ה-Peer to Peer, המנסה להעביר את הכוח למשתמש הקצה? כיצד מתמודדים עם הקונפליקט בין הערכים של חברות הענק לבין מה שקורה באינטרנט?
"אני חשבתי שהחלטנו להמתין לפני שנשלח את עורכי הדין, אבל טעיתי. בשלוש השנים האחרונות קבוצה של עורכי דין מלוקקים מהוליווד, המובלים על ידי הילארי רוזן (יו"ר התאחדות יצרניות התקליטים האמריקאית, ה-RIAA, שתבעה את נאפסטר - י.ד), החליטו שהם לא אוהבים את מה שקורה ברשת. הם החליטו שצריך לסגור את הרשת, ועכשיו. הם החליטו שצריך לסגור ארכיטקטורות המאפשרות חופש וחותרות תחת העוצמה", טען לסיג.
לדבריו, התוצאה של פעולת קבוצת עורכי הדין היא חוק זכויות היוצרים האמריקאי מ-The Millenium Digital Act :'98. מטרת החוק, הדגיש לסיג, היא לרסן האקרים הפורצים את הטכנולוגיה במסגרת החוק הישן; כלומר, מבצעים בטכנולוגיה "שימוש הוגן".
"כשהם חמושים בחוק הזה, החלו עורכי הדין להתרוצץ בעולם, ולתקוף כל טכנולוגיה המנוגדת לחוק החדש. בכל פעם שהם מוצאים שמישהו ממציא דרך חדשה להפיץ תכנים, הם מוחצים אותו. הילארי רוזן עצמה אמרה: 'המטרה שלנו היא להעביר לקרנות ההון סיכון מסר - מי שישקיע בחברות מהסוג הזה לא יראה אגורה בחזרה'". לסיג הדגיש, כצפוי, שהוא לא נגד חוקים, ודאי לא נגד חוקים האוסרים על פעילויות פליליות. ואולם לדבריו, ביצוע חקיקה בשלב זה הוא הרסני להתפתחות מהפכת האינטרנט: "השאלה היא לא אם על האמנים לקבל כסף - אלא כיצד".
לסיג הביא כדוגמה הקלטה של גרסה חדשה לשיר: "אם הקלטת שיר, ועכשיו מישהו רוצה לבצע גרסה חדשה של אותו שיר - לפי חוק זכויות היוצרים הדרקוני, הוא לא יכול. אבל המחוקק מצא דרך: הזמר נותן למבצע המקורי סכום כסף קטן ומפצה אותו. הבעיה שאנשי הוליווד הבינו שאם תימצא דרך חדשה לפצות את האמנים, הם עצמם יאבדו את השליטה האדירה שיש להם כיום על התעשייה".
לטענתו, רק משום שמישהו רוכש את המוצר של האמן בדרך שונה מזו שבה הוא רוכש מסטיק, אינה הופכת אותו לגנב; שכן אם כך הדבר, אז הוא עצמו אחד הפושעים הגדולים בתבל: "בכל פעם שאני מקשיב לרדיו ושומע שירים, ופתאום נכנסת פרסומת, אני מכבה את הרדיו. אני גם מוחק את הפרסומות בתוכניות הטלוויזיה שאני מקליט. כנראה שאני עובר על החוק, לא?
"הסיבה שעל הטלוויזיה והרדיו אין שליטה מוחלטת, בדומה לשליטה על התכנים באינטרנט, נובעת מכך שהמחוקק הבין שהרדיו והטלוויזיה לא יתמוטטו אם אנשים יילכו לשירותים בהפסקת הפרסומות. השליטה נהפכה רופפת", הוסיף. אבל רדיו אינו כוח הרסני, והטלוויזיה אינה מתמוטטת בגלל שאנשים קופצים למטבח לשתות משהו; "כאן", המשיך, "יש יצירתיות מבלי שתהיה שליטה. המחוקק הבין שהרעיון אינו לתת להם שליטה מוחלטת, אלא ליצור מערכת שתיתן להם אפשרות ליצור".
כדי להסביר את האבסורד הקיים בחוקי זכויות