סימה וקנין מראה

ברשותכם, ביקורת חברתית במסווה של ביקורת קולנוע. התואנה: מסמך הגנה על "סימה וקנין-מכשפה", סרטו המצוין של דרור שאול, שזכה לקיתונות של בוז והתנשאות מצד המבקרים. קראו את הדברים ואל תחפשו מספר כוכבים לציון הסרט בסוף המאמר. הדרך הנכונה לצפות בסימה, והדרך הנכונה לקרוא כל התייחסות אליה, גם את הביקורות הנכתבות עליה, כעוד פרק במלחמת התרבות ובהתפוררות החברתית שמתחוללת מתחת לאפינו המבושמים מניחוח ההודנה.

"סימה ועקנין-מכשפה" הוא, כידוע, סיפורה של תושבת שכונה עממית שהחיים לא קלים לה והיא בעצם רק מחפשת אהבה. בעקבות השתלשלות אירועים לא לגמרי מופרכת היא נכנסת לעימות עם השכן האשכנזי המניאק שלה (ליאור אשכנזי המעולה) ויורה לשמים סדרת קללות נגדו, שבצורה קצת צפויה מתגשמות אחת אחת. מכאן והלאה העניינים מתפתחים למסחור מטורף שלה בתור מכשפה להשכרה ופותרת בעיות תמורת כסף.

את כל המהלך המסחרי הזה מוביל החתן של סימה (איציק כהן שיודע מסתבר, לעשות עוד דמויות חוץ מדוריס) המייצג בלי כל ריכוך את הישראלי המנייק, התחמן, הגזען, העוקף מהשוליים ומרמה את מס הכנסה. החתן יחד עם בתה של סימה ונכדה גרים איתה בדירה – טרנד חדש-ישן שגזר המצב על רבים מאיתנו – אבל היא מוכנה לעשות הכל כדי שיישארו ולכן היא משתפת פעולה עם התכנית של החתן להפיכתה למותג.

על פניו הרעיון הבסיסי וה"בקרוב" של הסרט נראה מאוד פשוט ומצחיק. אבל יש בו הרבה יותר וזה מה שגרם אולי לתגובות הלא ממש הוגנות לו הוא זכה. דרור שאול שכתב וביים את סרטו השני בסך הכל, הפתיע רבים בכך שלא עשה את סרט ההמשך לאחד הסרטים המצחיקים בקולנוע המקומי – "מבצע סבתא". שאול נאלץ להתמודד עם תסמונת "הסרט השני" המושתתת על הקושי לשחזר יצירת מופת, אבל מה שהרגיז רבים מהמבקרים היה כנראה הקטע של הביקורת החברתית שמשתלב בעלילה ולבסוף אף משתלט עליה.

סימה וקנין הוא סרט שמראה לנו בדיוק איך אנחנו נראים, עם הגזמה מקומית רק כדי להמחיש לחיים במגדל זכוכית או במגדל של פיבקו, איך זה נראה שם בחוץ. כן אנחנו די וולגאריים, גזענים, תחמנים וחסרי סבלנות וסובלנות – וגם אלה מאתנו המתיימרים להחזיק בסטנדרטים גבוהים יותר נהפכים למפלצות האלה אחרי עשר דקות בפקק באיילון.

דמותו של כוכב הטלוויזיה רודף הרייטינג (בגילומו של שאול עצמו) גררה גם היא קיתונות של זעם ובוז והבמאי אף הואשם בהתנשאות על הצופים ובהגזמת הדמות עד יצירת תחושת איכסה בבטן. הייתי מאוד שמח אם הדמות אכן הייתה מופרכת אבל היא אמיתית לגמרי ומי ששמע את דודו טופז משתלח באמהות החד הוריות, בעוד הוא מכסה את ערוותו על ידי בניית קניון בדימונה, מבין בדיוק כמה מדויק פגע שאול. כן, חברים, קומדיה לא חייבת להיות רק אדיר מילר – עדיף לה אפילו שתרחק ממנו ככל האפשר. קומדיה ביסודה מושתתת על מצבים אמיתיים וביקורת חברתית ולא אמורה רק לעשות נעים בבטן, היא יכולה גם לגרום לך לרצות להקיא.

סימה וקנין הוא סרט מצוין כי הוא יביא אתכם לצחוק בקול רם מבלי להתבייש – את הבושה תחושו רק כשתפנימו את המסרים הברורים שהוא משדר. הסרט הוא סינתזה ראויה בין ויקי כנפו לקרמבו ממבצע סבתא. הוא מראה אותנו במראה העקומה, שהיא חיינו בזמן האחרון, בלי בושה ובלי ספוגים בפינות השולחן.