אל"ף ב"ית בחיילות

דגנית צימרמן, כתבת וואלה!ZONE, אתר הצעירים של וואלה!, זעזעה בשבוע שעבר כמה עמודים בבניין המוסר המקומי בטור שכתבה על הקלות הבלתי נסבלת בה ניתן להשתחרר מהשירות הצבאי. לא רק הקוראים המיידיים, גם כלי התקשורת דאגו להביע תרעומת וזעם על "המלצות" ההשתמטות מצה"ל.

כנראה שרוב הזועמים לא היו מודעים לכך, אבל עיקר כעסם לא נגרם מתוכן הדברים, אלא יותר מהצורה שבה נכתבו. לדבר נגד הפרה הקדושה של הגנת המולדת, בלשון "כאילו-דהה", רמת-אביבית ומתנשאת, זה טיפה יותר מדי עבור העם הרגיש היושב בציון.

הטאבו הכנעני גרס תמיד כי לנסות להשתחרר מהצבא היה מעשה של בושו והכלמו, טפויה! פוי! גם אלה שעשו זאת, הבינו את המשמעויות הרות הגורל, ולכן הסתירו, המציאו סיפורים על דחיית שירות, העיקר להסתיר את הפאדיחה.

עם כל ההתקדמות המפלצתית שדור הנוער הסלולרי זורק לנו בפרצוף: הם י – ל – ד – י – ם . חכמים יותר, מודעים יותר, כותבים בעיתונים יותר אבל..... י – ל – ד – י – ם !! ואת הילדים האלה, שביום ראשון דאגתם הגדולה ביותר הייתה ללכת לקניון, לשחק במחשב, להנמיך את מפלס המותן בג'ינס ולמצוא איזה מזגן עם גז טוב להסנפה..... ביום שני עליהם כבר לדרוך נשק במהירות ולפקח על חיי שישה מיליון תושבים. ואם כבר על משהו, אז על זה צריך לומר.... כאילו דההה ?

הילדים האלה רואים סרטים וסדרות טלוויזיה אמריקאיות, רואים חבורות של אנשים יפים (טוב זאת לא הנקודה) מסיימים תיכון ובוחרים קולג' . לא רק שבקולג' הם רואים את אליליהם עושים חיים, הם גם מבינים שאופס, הם פתאום בני 21 , עם תואר ביד והחיים לפניהם. למה מה ? מה איתנו ?

בגיל 21 הישראלים הפראיירים רק חושבים איזה תיק לארוז לנסיעה לגואה ואחרי שנתיים של סטלה וג'ננה, רק מתחילים לדבר על הפסיכומטרי, וכך השנים חולפות. ישראלים=פראיירים ? לא בבית ספרנו. וזה מחלחל, זה משפיע, וכל הקונצנזוס הישראלי של הגנת המולדת שטופטף להכרתם מאז ידעו עברית בגיל 3, מתמוסס. ככה זה, הם קודם ילדים, רק אחרי זה ילדים ישראלים.

צה"ל עושה את שלו: צו ראשון, הזמנה לבדיקות, הערכה פסיכולוגית והרצאות יזומות של אנשי חייל מסויים בכיתה. כיום בימי המחשבים, כל מה שנותר לנער זה לבחור את החייל בו ירצה לשרת. מה עוד תבקשו ?

הפסיקו לשלוח את הילדים האלה על פני הנילוס, כאילו היו משה בתיבה. גם הטובים הממושמעים וגם המורדים המתחכמים ביניהם זקוקים להסבר נרחב, ממצה וכולל של התמונה. והסברה כזאת לא נותנים בימי עיון של 100 תלמידים ומולם מש"קית חוי"ה שברירית ועייפה, שיש לה עוד 3 בתי ספר להספיק באותו יום.

חינוך לערכיות עושים אחד-על-אחד. ולא פעם אחת, אלא מספר פעמים, במשך כל שנת הלימודים האחרונה בתיכון. הילדים המופלאים שלנו, חייבים להבין טוב מאד לקראת מה הם הולכים. את החשיבות, המשמעות, ההשלכות. הרבה מהם אפילו תמימים, חושבים שיהיה "סבבה בבסיס", אבל אחרי הגיוס מקבלים את הלם חייהם ולעתים אף נזק נפשי בלתי הפיך.

ואלה שרוצים להיות בברלי הילס סטייל בהגנבה של "דפקתי ת'מערכת", חייבים לקבל כמה עובדות חיים לתוך הפרצוף, בדיבור "צפוף" אך רגוע, והעיקר: אישי. כמדומני, ואשמח להתבדות, אף תיכון ישראלי לא עושה דבר כזה.

ואל תתחילו איתי עכשיו עם עניינים שוליים של תקציב, כח אדם ושטויות אחרות. הנוער הזה הוא החיים שלנו, העתיד שלנו, הוא אנחנו. בכל תיכון יש יועצת, לא ? אז קדימה, תתחילו לעבוד.