את הטור הזה התכוונתי לכתוב לפני שבוע, יום לאחר שהגיש אליעזר גולדברג, מבקר המדינה, את הדו"ח השנתי לראש הממשלה. התכוונתי אבל התאפקתי. אמרתי - נו, בואו ניתן לדו"ח השנתי שבוע של חסד. אולי-אולי משהו השנה ישתנה, יהיה אחרת. אבל יוק. איך אמר דוד בן גוריון ב-1948: "או"ם שמום"? היום, ב-2003, זועק ליאור וייץ בקולי קולות: "מבקר שמבקר"!
מבקר המדינה דומה לדון קישוט בהתקף הכחשה. צועק, נלחם, מסנה לשנות סדרי עולם, אבל יודע מראש, וזה הדבר שהכי מתסכל אותי - את טחנות הרוח הוא מקסימום יצליח לסובב. להזיז אותן לא רק שהוא לא יצליח, אלא שגם אף אחד לא יעזור לו בכך.
הדו"ח עצמו, ביום פרסומו, הוא חגיגה גדולה לתקשורת. עשרות צלמים וכתבים במסיבת העיתונאים, סיקורים נרחבים בעיתונים היומיים ובמהדורות החדשות והתמקדות בהיקף נרחב מאד על הנושאים הבעייתיים והשערורייתיים ביותר. אבל זהו. מה אח"כ? מישהו זוכר? מישהו נזכר? את כלי התקשורת, במדינה שבה אין אף רגע משעמם, אי אפשר להאשים. גם לא בטוח שזה תפקידם להמשיך ולעקוב מה עולה בגורלו של ספר עב הכרס. מילא, אם החשיפה הייתה בלעדית לכלי תקשורת מסוים, תהיו בטוחים - הוא לא היה מרפה ולא היה מניח עד שימוצה הדין לחלוטין, או תצא האמת, עם הנוגעים הדבר, הן בנושאים פוליטיים, הן בנושאים חברתיים (ראו דוגמת החלב בסיליקון של 'מעריב', פרשת המתנות של שרה נתניהו של 'ידיעות' או כמובן פרשת בר און-חברון של ערוץ 1). אבל כשמדובר בחשיפות של אי תקינות על ידי מוסד המבקר? זה נראה שכאילו לאף אחד זה לא מזיז. כאילו שגזר הדין נפל מן השמיים ופשוט צריך להשלים עימו.
אז נכון שישנה ועדת מעקב, ונכון שזה גם על פי חוק לתקן את הליקויים, או לפחות לדווח עליהם, אבל כולם יודעים שמדובר בחירטוט אחד גדול. חוק שאף אחד לא דואג לאכוף אותו. כל עוד אין מישהו שייתנדב להיות עלוקה ויעקוב מקרוב על הביצוע - הסיכוי שמשהו אכן ישונה או יתוקן - שואף למספר נמוך מאפס. שבוע החסד שהענקתי לדו"ח הנוכחי עבר חלף והאמת שלא ממש הייתי צריך להמתין שבוע. יומיים למחרת הפרסום כבר לא שמעתי מילה וחצי מילה עליו בשום מקום. אז נשאלת השאלה - למה לעזאזל אנחנו צריכים בכלל את המוסד הזה "מבקר המדינה"?
קצת מספרים כדי לסבר את האוזן. בחודש יוני השנה פירסם צבי זרחיה, כתב 'הארץ', את הנתונים המספריים בהם נתמך ומתוקצב מוסד מבקר המדינה. תקציב משרד המבקר ל-2003 מסתכם ב-195.5 מיליון שקל ! כשהתבקש המבקר לקצץ 15 מיליון ש"ח מתקציב משרדו לטובת תקציב המדינה, הוא הגיב בשלילה מוחלטת. בסופו של דבר סוכם על קיצוץ של 7 מיליון ש"ח בלבד. המשרד עצמו מעסיק עשרות אנשי מקצוע, מנהלים, מומחים, תחקירנים, פקידים ועוד. על פי הפרסום ב'הארץ', משכורתו של מבקר המדינה, אליעזר גולדברג, עומדת על - 32,658 שקל (מקביל לשר), מנכ"ל המשרד, מוטי בס, מרויח 44,284 שקל (מקביל לסגן נשיא בית משפט מחוזי), מנהל תלונות הציבור, אביגדור רביד - 48,018 שקל (מקביל לשופט מחוזי), היועצת המשפטית למבקר, נורית ישראלי - 30,399 שקל, 4 מנהלי חטיבות במשרד משתכרים בין - 29,827-17,320 שקל ללא שעות נוספות ו-3 בעלי תפקידים בכירים: 28,786-27,671 שקל ללא שעות נוספות.
כל הכספים הללו, כולל כמובן משכורות 5 הספרות לבכירים, נזרקים לטמיון, נקודה. מוסד מבקר המדינה הוא מוסד לא משמעותי שזורק כספים על ימין ועל שמאל ועל מה ועל שום מה? על דו"ח שאחרי יממה מעלה אבק ויושב אחר-כך שנים במדפי הארכיונים וספריות האוניברסיטה?
מותר להשתחרר מהמחשבה שהמדינה תחדל להתקיים כמדינת חוק אם המשרד הזה ייסגר. יותר מזה: בדבר אחד אפשר להיות בטוחים - השחיתות, עם המשרד הזה או בלעדיו, תמשיך ותגדל. מבקר המדינה לא מפחיד, לא מאיים, לא מזיז, בקושי מצייץ. בשביל יום חסד של פעם בשנה אפשר לחסוך את 195 מיליון השקלים ולהעביר אותם לגופים שמשוועים לכסף הזה.
המצב הזה, שנמשך כבר שנים על גבי שנים, מתסכל ומעצבן כאחד. הגיע הזמן שמישהו יתחיל באמת, אבל באמת, להתייחס לדוח הזה ברצינות (מוסד כמו משטרה או גוף מפקח רציני וחיצוני) או שפשוט נסגור את הבסטה. כלבי השמירה האמיתיים של הדמוקרטיה, כלי התקשורת, עושים את העבודה הרבה הרבה יותר טוב.
לך תראה אם אני שם
ליאור וייץ
6.8.2003 / 10:21