למה בית"ר?

הדבר הכי פופולרי העונה במדורי הספורט הוא להשמיץ ולהספיד את בית"ר ירושלים. הקבוצה, שהתחילה את חגיגות האליפות כבר באוגוסט, מקרטעת מזה כמה חודשים ולאחרונה נראה שהמכונה החלה להשתנק.

למשחק העונה בשבת היא מגיעה בפיגור של 6 נקודות וידיעה שהפסד יגמור את העונה, ולא רק בכותרות העיתונים. למרות זאת, לאוהדי המנורה אין סיבה להגיע לקרית-אליעזר עם ביצים רועדות. לפניכם חמש סיבות למה כביש החוף יהיה במוצ"ש מקום שמח במיוחד.

1. מכבי חיפה לא מצליחה העונה נגד הגדולות. לא לגמרי ברור עם זו הזהירות המסורתית של גרנט במשחקים גדולים, הלחץ הכבד מידי שנופל על כתפיו ורגליו של ילד בן 20, או שזה פשוט מה שיש למכבי חיפה להציע מול קבוצות, שלא נותנות את המשחק במתנה. העובדות היבשות מספרות כי את חמשת משחקיה העונה נגד בית"ר והפועל ת"א היא סיימה בתיקו, משמע: 33% הצלחה, לעומת 85% הצלחה בשאר המשחקים וגם זה, עם הרבה מזל (השער בדקה ה-94 של קייסי, המשקוף של אבוקסיס בטדי). מזל, וזה בדוק היסטורית, נגמר מתישהו. בית"ר הולכת לשים לזה סוף ביום שבת.

2. בתחילת העונה אחזו הירושלמים ביציבות במקום הראשון ולמי שכבר שכח, אפילו נתנו כמה משחקים לא רעים בכלל. אחת מנקודות המפנה השליליות הייתה פציעתו של המגן השמאלי, דוד אמסלם, שפתח את העונה נפלא. אמסלם חזר ולמרות הכישלונות של בית"ר לאחרונה, הוא נראה חד יותר ממשחק למשחק. דוד, המכונה ביציעי טדי "מלך ישראל", אוהב משחקים גדולים ומול האגף הימני החדיר משהו של מכבי חיפה, הוא צפוי לחגוג בשבת.

3. לשתי הקבוצות יש שחקן, שיש לו את היכולת המיוחדת הזו, לשחק בספירה משלו ולשלוף את ההברקה שתנצח את המשחק. יוסי בניון הוא ללא שום ספק הכשרון הכי גדול שדורך בימים אלו על מגרשינו, והכדורגלן המצטיין עד כה של העונה. אבל למרות זאת, אם הייתי צריך לבחור את האיש שלי למשחק בשבת, הייתי הולך על רוסו. למרות כל המחמאות לבניון, נכון להיום, רוסו הוא עדיין (דגש על עדיין) שחקן שלם יותר, עם כמה יתרונות בולטים: משחק הראש, הבעיטה לשער, גליץ' יעיל והיכולת לזהות נפילות בקצב המשחק אצל היריב. אבל ההבדל העיקרי הוא שג'ובאני כבר היה שם, הוא כבר לקח קבוצה על הגב שלו כל הדרך אל האליפות, בעוד שיוסי, בצ'אנס היחידי שהיה לו עד היום, שרף את העונה ברגע של התנהגות ילדותית. כשאתה הולך למלחמה, עדיף שתיקח אתך גבר מוכשר מילד גאון.

4. אלון מזרחי. הבעיה העיקרית של בית"ר בתקופה האחרונה היא האימפוטנטיות ליד השער. מזרחי, המבקיע הכי מוכשר שגדל פה ב-15 השנה האחרונות, חזר לקבוצה וחזר רעב. בשני משחקי אימון השבוע, בליגת המילואים ומול אשקלון, הוא כבר הפגיש את הכדור עם הרשת. הפרשה עם גוטמן בטוח חיזקה את הקשר בין הרגליים שלו למציאות ובשבת, על המגרש בו נתן את העונה הכי יפה שלו הוא הולך לחזור ובגדול.

5. האמת צריכה לנצח. בית"ר ולא רק בזכות חצי מיליון אוהדיה, היא הקבוצה של המדינה. עם כל הרעש, הבלבול ולעיתים, הגועל, המועדון שיושב בבית וגן הוא הדבר הכי ישראלי שקיים בכדורגל שלנו. המונים לחוצים ובעיקר מלחיצים, שמשנים את דעותיהם עם כוון הרוח, אבל מתעקשים לשמור על האופטימיות ושמחת החיים הבסיסית, הנהלה עם מניירות של היי טק, שמבליטה בעיקר יסודות של פאניקה וגסות רוח ומנהיג, במקרה זה על הקווים, שהמאמין הכי גדול בו הוא עצמו. בית"ר, תרצו או לא, היא הדבר הכי אמיתי בכדורגל הישראלי של שנות 2000 ובמציאות הוירטואלית בה אנו חיים, הגיע הזמן שהאמת תנצח. יאללה בית"ר.