עד לשנים האחרונות תופעת הגירושין בגילאי הזהב הייתה חריגה מהמקובל, ונשמרה בדרך כלל בחדרי חדרים. מעטים האנשים שהיו מוכנים לספר לחבר'ה ש"סבא וסבתא התגרשו". ואולם, מחקר חדש שבוצע באוניברסיטת בן גוריון, מצביע על עלייה בשיעור הגירושין בגיל הזהב ומפרט את הסיבות לתופעה.
המחקר, שנערך על ידי חוקרי המחלקה למדעי ההתנהגות, בהובלת פרופסור סולי דרימן, בדק את ההבדלים בין גירושין בגילאים אלו לגילאים צעירים יותר, ואת השפעתם על סגנון החיים של המעורבים בהם. מסתבר, שעזיבתם של הילדים את הבית משפיעה על אורח חייהם של ההורים הרבה יותר ממה שניתן היה לחשוב.
לדברי פרופסור דרימן, אחת הסיבות העיקריות לגירושין המאוחרים, היא תופעת "הקן המתרוקן" - כשהילדים עוזבים את הבית, התפקוד המשפחתי אינו סובב עוד סביב גידולם ותחזוקת הבית - והזוג מוצא עצמו מתמודד עם משפחה בעלת משמעות אחרת. הנשים מצפות לצמוח, ללמוד ולהיות מעורבות בחיי הקהילה - בעוד שהגברים נמצאים בתהליך האטה ומבלים זמן רב יותר בבית. כל אלה יוצרים חיכוכים, התנגשויות, מרירות וחרדה.
הפתרון: מגורים ללא אינטימיות
תופעה נפוצה אחרת הינה "הייאוש השקט" - אחד מבני הזוג משך את הקשר שנים רבות רק לטובת אחדות המשפחה - ולאחר עזיבת הילדים את הקן הוא מרשה לעצמו לפרק את החבילה. עם זאת, כשמדובר בגירושין בגילאי הזהב, נפוצה יותר התופעה של גירושין ידידותיים. זאת, הודות לעובדה כי בני הזוג אינם מוכנים לוותר על קשריהם עם ילדיהם, חבריהם והקהילה בה בילו את מיטב שנותיהם - ועל כן "חייבים" ללמוד לשתף פעולה.
לפי המחקר, זוגות רבים שבחרו לדחות את הגירושין מצאו פתרונות שונים על מנת לשמר את אורח חייהם. אחת הדרכים הנפוצות להתמודדות עם המצב היא באמצעות מגורים משותפים ללא אינטימיות או ללא קשר ישיר בין בני הזוג.