מאת אביב מלחי
בשלהי שנות התשעים, אחרי שגם מעריצי "בננה רמה" כבר שכחו את מילות השירים, נותרה נישת הבנות בעולם הפופ ריקה ומיותמת. להקות הבנים פרחו מכל עבר, אבל נשים - אין. עד שהן הגיעו, והפכו - בסיוע מכונת יחסי ציבור שהותירה את כולם פעורי פה - מחמש בנות אלמוניות לחלוטין, ללהקה המצליחה בעולם. יותר גדולים אפילו מהביטלס.
האקספוזיציה לסיפור החלה בקיץ 1996, כשהלהיט "וואנאבי" (wannabe) כבש את מצעד הלהיטים הבריטי. העולם התוודע לראשונה לספייס גירלז ולמוטיב השיווקי שמאחוריה: כל חברה בלהקה מקבלת תבלין משלה. מלאני בראון (בי) הפכה לסקרי ספייס, מלאני צ'יזהולם (סי) לספורטי ספייס, אמה בנטון לבייבי ספייס, ויקטוריה אדאמס לפוש ספייס וג'רי האליוול לג'ינג'ר ספייס.
הבנות, במכוון, לא היו מושלמות כמו פסלים יוונים. במובן זה הלכה הלהקה נגד המוסכמות, לפחות בתעשיית הפופ. זה לא שהן לא נראו טוב, אבל היו בהן פגמים. במלים בוטות יותר, הן היו חמודות, ולא כוסיות. ועם חמודות, כך מתברר, יותר קל להזדהות. הן רצו להיות יותר מלהקה, ובמובן מסויים הן הצליחו. בעידן שבו האידיאולוגיה המרכזית היא אי-אידיאולוגיה, הצליחה הלהקה להעביר את המסר הפמיניסטי החדש, גירל פאואר: "אל תשרפי את החזיה שלך, אלא תבליטי את החזה".
לקראת סוף 1996 יצא האלבום הראשון, "ספייס", ותוך כמה שבועות הפכו הבנות להיסטריה כלל עולמית. חמשת הסינגלים שיצאו כבשו את מצעדי הפזמונים ברחבי העולם, והפכו את הספייס למותג.
שנה לאחר מכן יצא האלבום השני, "ספייס וורלד", שהעביר את הספייס פאזה - מלהקת בנות רגילה, הן הפכו לקונצרן. תעשייה שלמה שכללה ספלים, חולצות, טבעות, מצלמות, שעונים ובובות. במקביל נוכחותן בצהובוני בריטניה הפכה לדבר של קבע.
עושות סרט וג'רי עוזבת
בשלב זה, הן הגיעו למסקנה שמוזיקה זה נחמד אבל לא מספיק. הדבר הבא היה סרט, "ספייס וורלד", שמתאר את הרפתקאות חמשת המופלאות בימים שלפני ההופעה החיה הראשונה שלהן. אלוויס קוסטלו ואלטון ג'ון התארחו, מיטלוף היה נהג האוטובוס של הבנות ורוג'ר מור (בונד, ג'יימס בונד) היה הבוס. הספייס גם לא היססו לצחוק על עצמן ועל התדמית שנוצרה להן.
כשנראה שהכל דופק כמו שצריך, הגיעו לפתע הבנות לראיון ולהופעה בלי ג'רי האליוול, היא ג'ינג'ר ספייס. התירוץ הראשוני היה מחלה, אולם מהר מאוד השמועות עשו להן כנפיים והפכו לרשמיות: ג'ינג'ר, שהפכה למנהלת הלהקה לאחר שהבנות פיטרו את מנהלם סיימון פולר, פורשת. סיבה רשמית לא היתה, ולמרות שכלפי חוץ המשיכו הבנות להתנהג בידידות זו לזו, הלחישות דיברו על חיכוכים בין ג'רי למלאני בי, שגרמו לפרישה. על ההערכות לגבי פירוק סופי הגיבה הלהקה בשיר חדש: "גודביי" (goodbye).
ספייס 2000: בגדי עור ומוזיקה שחורה
אחרי הפסקה ארוכה, שנוצלה לשתי חתונות, שתי לידות, גירושין, וקריירות סולו, חזרו הספייס לעבוד ובנובמבר האחרון הוציאו את האלבום השלישי "פוראבר" (forever). בראיונות סיפרו שהבינו ש"המעריצים התבגרו", והחליטו לשנות תדמית. הן זנחו את הכינויים ועברו לחזית אחידה של בגדי עור צמודים וסקסיים. גם הכיוון המוזיקלי של האלבום החדש שונה משני הקודמים, עם דגש על מוזיקה שחורה. בניגוד לשני קודמיו, ההצלחה של "פוראבר" היתה בינונית, והוא אף הפסיד בקרב ראש בראש מול האלבום החדש של להקת הבנים ווסטלייף, שיצא באותו היום.
מלאני סי, שתופיע בארץ ביום שני הקרוב, אמנם באה לבד, וכל ארבע הבנות מפתחות קריירות סולו, אבל הן מבטיחות שהן ימשיכו במקביל לעבוד יחד ולהופיע עד שייגמר להן הספייס.