סלקציה תעשה לאחותך

חדשות לבקרים נפתח בתל אביב עוד דאנס בר "איכותי עם קהל יפה ומסונן בקפידה" , כפי שמיטיבים לתאר מקומוני תל אביב . איזו דרך נהדרת לומר: " אין כניסה למכוערים ! ".

יש קשר ברור בין מדיניות הסלקציה לבין תוחלת החיים הקצרה של מרבית המועדונים התל אביבים . עברו-חלפו הימים הטובים למועדונים , והרעים למין האנושי , בהם אנשים הסכימו להתייבש שעות בכניסה ולסבול את הפוקר פייס של הסלקטורית שעדיין לא שברה דיסטאנס אפילו עם עצמה. המצב הבטחוני והכלכלי הכניס קצת פרופורציה גם לחייהם של אנשי הלילה שאינם מוכנים להיות עוד אסקופה נדרסת תחת הפלטפורמה האימתנית של המחומצנת בכניסה.

אולם נראה כי בעלי המועדונים לא הפנימו עדיין את המסר של הקהל המצביע ברגליו ( לכיוון היציאה). הם ממשיכים להשקיע מיליונים בעיצוב , בתפאורה , במערכות תאורה והגברה חדישות, בשירותים "הכי יפים בעיר" , אבל נופלים תמיד , ובגדול , באלמנט החשוב ביותר לצורך יצירת תחושת שייכות ונאמנות בקרב הקהל: שירות.

זה מתחיל כמובן בקבלת הפנים הצוננת שהאזרח נתקל בא בבואו להיכנס למועדון. מדהים להיווכח שעם ישראל הידוע בחוצפה ובאסרטיביות שלו פתאום נשנק , נחנק ונחבא אל הכלים אל מול דמות הסלקטור. זה ממשיך בברמנים/דוגמנים/ מדריכי כושר שחלקם אפילו לא יודעים להגות את שמות המשקאות שלא לדבר על להכינם , או לחלופין בברמניות/ דוגמגישות שנוהגות בעיקר לתקשר אחת עם השנייה ורק לעיתים רחוקות נזכרות שיש קהל שמחכה לשירות , ממילא הן פה בתור קישוט ולא כדי לעבוד. שלא לדבר על הפקעת מחירי האלכוהול ועל המנהג המגונה של הברמנים להשליך את העודף באופן אוטומטי לכוס הטיפים כחלק מהמדיניות של "תגיד תודה שזכית בכלל להיכנס למרחב המסונן שלנו ולנשום את האוויר שאנו נושמים ". הקהל אומנם עדיין שותק בכניסה וממעט להשתמש בחוק הסלקציה ולהגיש תביעות אולם הוא מתחיל סוף סוף להצביע ברגליו.

ויש עניין נוסף, חשוב לא פחות מהשירות , האווירה. קשה להסביר זאת במילים אולם נראה כי מרבית המקומות החדשים מתעקשים לשמור על פאסון קר ומנוכר במקום לעמול על יצירת תחושת ביתיות ואינטימיות. גם לקהל המיומן ביותר ברזי האינטראקציה התל אביבית הקרירה נמאס בשלב מסויים לצאת למקום בו המוטו היחידי הוא לראות ולהראות. זה יכול להיות נחמד פעם פעמיים, שלוש זה כבר ממש מזוכיסטי.

סופו של הסיפור ידוע מראש: תוך חודשים ספורים ( במקרה הטוב ) המקום החדש המאיים להיות האלנבי 58 של שנות ה- 2000 יצלול לתהומות ה"עשיתי את זה, מכיר אותו" , בשעה שהקהל "האיכותי והמסונן" צועד לעבר דאנס בר חדש עוד יותר , ניו- יורקי יותר ,מעוצב יותר נוצץ יותר , שזה עתה פתח את שעריו . וחוזר חלילה. אולי די?