ימיה היפים של הגזענות

הרצח המזעזע של החייל אולג שייחט ליבה מחדש את הרגש הכל כך אהוב על הציבור הישראלי בכלל, ועל נבחרי הציבור שלו בפרט: הגזענות. אין כמו לשנוא את האחר, במיוחד את "הערבי" המיתולוגי, ביום קיץ לח.

אחרי כחודש של "הודנא", שבמהלכה ירדה כמות הפיגועים הרבה מתחת אל מה שהורגלנו בשלוש שנים האחרונות, והחל מה שנראה כמו סוג של שיתוף פעולה עם הרשות הפלסטינית - תוך אזהרות חוזרות ונשנות מצד "גורמים בכירים במערכת הביטחון" (יותר קצר לכתוב שאול מופז, לא?) שהכל רק תרגיל - הגיעו מקרה החטיפה של נהג המונית אליהו גוראל, ששוחרר לשמחת כולם בחיים, וחטיפתו ורציחתו של שייחט המנוח.

המשטרה עדיין תועה בערפל, משחררת הודעות עמומות, ואומרת שבעצם אין לה שום מושג מי ומה עומדים מאחורי הפשע הזה. כל זה לא מפריע לשר המשפטים (ליבראלי ונאור, אם שכחתם) להצהיר, ש"הרצח מקומם את הציבור הישראלי נגד הערבים - אם הם ישראלים ואם הם פלסטינים". לפיד, שכנראה שונא כל דבר שהוא לא אדם לבן, שבע ועשיר, מיד חורץ גורלות. כולנו שונאים את הערבים. לא משנה מי אנחנו, לא משנה מי הם אותם ערבים. אם זה ה"ערבים" שעזרו בחיפושים, או כאלה שסתם ישבו בבית או הלכו לעבודה, והמשיכו בשגרת החיים שלהם, כמו רובנו בעצם, שרק עקבו אחר הפרשה דרך אמצעי התקשורת. או מקסימום הנידו ראש בצער, כשהגיע בשורת האיוב.

נדמה שחזרנו שנות דור אחורה. לתקופת ה"איש עם השערות על הפנים" וה- "הם לא נחמדים". מאיפה שאב השר לפיד את הרעיון להטיל דופי בציבור שלם, לא מובחן, תוך הכללתו בקטגוריה אחת, שלא ממש קשורה לעניין? האם הוא טוען שכל ה"ערבים" תומכים ברצח, או שהוא באמת חושב שכל "הציבור הישראלי" שטחי, ופארנואידי כמוהו? לי זה נראה, שהוא פשוט רוצה לתעל את הזעם הציבורי לכיוון אחר, הלאומני והמוכר, וכך לנסות ולהשכיח מלב הציבור את קיומה של עיר האוהלים, ההולכת ונבנית מול משרד האוצר.

אבל אל דאגה. שר המשפטים (הליבראל האירופי הנאור, אם שכחתם) לא לבד. על מנת שלא להשאיר את כסא הגזענות הכה פופולארי ריק, מיהר סגן שר הביטחון, ח"כ זאב בוים, להצהיר כי "הערבים הם אמנם עם. עם מפגר, אבל עם".

בתור נציג רשמי של מדינת ישראל מגיעות לו מחיאות כפיים על כך שהכיר ב"ערבים" כעם, אבל מי שם אותו לקבוע שהם מפגרים? הם מפגרים בתחום ספציפי, או סתם בכלליות, מפגרים? כמו ילד בגן, שחטף מכה מחבר, מפטיר סגן השר "מפגרים". לשני הילדים, כמו גם לגננת, ברור מי המפגר בסיטואציה הזו.

השבוע ביקרה בישראל שרת החוץ של אוסטריה, בניטה פררו - ואלדנר. מטרת הביקור היא חידוש היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות, שנותקו לאחר שמפלגת "החירות" הגזענית של יורג היידר הצטרפה שם לקואליציה. בואו נשחק משחק: נניח ששר המשפטים של אוסטריה (שהוא לכל הפחות אירופי) היה אומר, ש"הריבית בשוק ההלוואות מקוממת את הציבור האוסטרי נגד היהודים כולם". בסולם של אחד עד עשר, כמה עמוק ומקיף היה העליהום עליו? עד כמה רחוק היתה נשמעת הצווחה "א-נ-ט-י-ש-מ-י-ם"? אז למה אצלנו זה שונה? למה לפוליטקאים שלנו מותר להתבטא כך?

כי כאן הגזענות תמיד היתה נוכחת נפקדת. פעם זה "הערבים", פעם זה "הפרענקים", פעם זה "הפועלים הזרים". עכשיו חוזרים הערבים לאופנה. איזה כיף, יש את מי לשנוא.