תרגיעו

ואם כל הבלגן לא מספיק, אחרי המשבר הכלכלי, המלחמה בטרור, המשבר המדיני, המלחמה בתאונות הדרכים, המשבר במערכת החינוך, המלחמה באלימות והמשבר האקולוגי יגלו לפתע שבן האדם איבד בלי משים מהתכונות החשובות ביותר, הריכוז, אורך הרוח והסבלנות.

בלי לשים לב, אנחנו אוכלים הכל מהר יותר, שומעים דברים קצרים יותר, רואים דברים קלים יותר, בונים דברים מהר יותר, קוראים דברים קצרים יותר, לומדים דברים קלים יותר, קשה לעמוד בתור, וקשה לראות סרט בלי הפסקה, ושיעור הוא לכל היותר ארבעים וחמש דקות ברוטו, ותכנית טלוויזיה עשרים וחמש דקות, ויש פרסומות, איזה מזל, אני הולך להביא את האוכל מהמיקרו. מנות קטנות.

תביאו לי כתבה מרוכזת יותר, ופגישה קצרה יותר, וטיול גדוש יותר, ורכבת מהירה יותר ואלף קלוריות בשיעור של שלושת רבעי השעה, באריזות חסכון. למה? אין זמן? תוחלת החיים התקצרה?- מעגל סגור המכריח לא לאחר לעבודה, ולא להיכנס לפקקים, ולהגיע בזמן למשחק החיים, ואחר כך לראות חדשות של חצי שעה, נסראללה מקוצר, קליפ של ויקי כנפו, ומסך התחזית, תגידו רק את הטמפרטורה, אני כבר אדע מה לעשות עם זה. ושני דפים מהספר, ופיפי, ולישון.

ומן הפרט אל הכלל: הצעידה המהירה, ללא מבט לנוף מסביב או למעבר החצייה, מקרינה גם על ההתנהלות של החברה כולה: אולי היכולת להגיע לפשרה, איזושהי, בתחום כלשהו, נבלמת בגלל צורך במהירות- לא רק לראות דברים קורים, אלא תוצאות בשטח: לאכול את העתיד בנגיסות בפה גדול. קיצור תהליכים, ניתוח מיידי במקום פיזיותרפיה ממושכת: מצד אחד קצנו במחלה הכרונית המלווה אותנו חמישים וחמש שנה, מצד שני אנחנו רוצים לקבל זריקה, או לקחת כדור, עדיף לשתות סירופ בטעם דבש- ולחזור להיות אריה גדול וחזק כמו שאמא הבטיחה.

מהר, להעביר שליטה, להפסיק הסתה, או קיי, יופי, קצת אסירים, כן, אתה נראה מצוין, שלושה חדשים הודנא, תודה, זה מספיק, אצלנו? כולם בסדר, אצלכם? תנו לי חמש דקות וזה מוכן, הסרנו עוצר ומחסום אחד או שניים, אני קצת ויתרתי, הוא התפשר-
קשה לבקש להאט, כשכל כך מפתה לראות סוף. קל לקוות שאולי הפעם, רק הפעם, בליץ קריג על המהלכים המדיניים יצליח. הפוטש על השלום: נכבוש מכל הכיוונים, הכל במכת קראטה אחת. מלחץ הזמן, מלחץ הפיגוע הבא והחיסול הבא. הצרה שהמהלכים המהירים הנעשים משני הצדדים גורמים לזחיחות רגע, חיוך, לחיצת יד, פסגה בעקבה- אבל אחרי כן זוכים למטח יריקות ומוקעים כפזיזים: האם עושים די לעצירת הטרור? האם הקפיאו את התפתחות ההתנחלויות? ושיר אחד על שלום, זה אומר סוף? והגדר, זו חומה, תוואי גבול או עזר ביטחוני?, אני לא מאמין לערבים, אני לא מאמין ליהודים, שקרנים.

חבישה מהירה של אזור הפצע היא פעולה מתבקשת: אך יש לזכור כי גם לשבר, הקורה במחי שניה- לוקח זמן רב להתאחות: קל וחומר לתקופת חיים שמלאה מסיאוב ושנאה לא יעזור רגע אחד של החלפת מתנות, לחיצת יד וזריקת סופרלטיב- תוצאות יתגשמו לאט ובזהירות. אולי יש להתחיל בקטן. לנשום בתור לסופרמרקט, לקרוא שני פרקים ברצף, וללמוד להמתין, להשלים עם ההנחה כי יש דברים שלא נראה במו עינינו, בימי חיינו, אבל לא לנטוש את הכוונה הטובה.