כנופיות ניו יורק

דבר מוזר קורה לסרטים במעבר מהקולנוע לדי.וי.די. גולש נבון העיר – בצדק רב! – כי "דרדוויל" נשחט על ידי כל המבקרים בהציגו על המסך הגדול והנה, רק עבר טרנספורמציה למסך הקטן ופתאום התשבוחות צונחות עליו כפרי בשל. ובאמת, סרטים לא מעטים אינם זוכים לחסד הקהל והמבקרים כשהם מציגים בקולנוע, ומקבלים מלוא החופן מחמאות כשהם מקופלים לקלטת וידאו או דיסק די.וי.די.

המקרה של "כנופיות ניו יורק" מעט יותר מורכב. "כנופיות ניו יורק", הסרט שעליו אמר מרטין סקורסזה כי אותו חלם לעשות מאז שהתחיל לעשות קולנוע, התקבל ברגשות מעורבים אצל הקהל והמבקרים. מצד אחד, הסכימו כולם, מדובר ביצירה אפית מרשימה ובהפקה עשירה ומרתקת שמתכתבת עם ניו יורק של ההווה ביותר מאשר דרך אחת, למרות שהיא מתרחשת במאה ה-18. מצד שני, צדקו המקטרגים כי העלילה מוחמצת משהו וכי חלק מהדמויות, בעיקר זו של אמסטרדם (ליאונרדו דיקפריו) אינה מגובשת ומנומקת דיה, וכי התחושה השורה על הצופה לאורך הסרט היא שמנסים לכפות עליו תחושת הכרח של יצירת מופת.

המעבר לדי.וי.די עושה טוב ל"כנופיות ניו יורק". ללא המחויבות הפורמלית של המסך הגדול, בליווי הנינוחות הביתית והקלות בה אפשר לעצור לאתנחתא או לדלג על קטעים ארכניים, הופך "כנופיות ניו יורק" לסרט מהנה מאוד, גם אם לא מורכב באמת כפי שהתכוון סקורסזה לעשותו מהשוט הראשון.

"כנופיות ניו יורק" מביא את סיפורה של תקופה אחרת, בעיר אחת, מפורסמת מאוד, מצולמת מאוד, אולי העיר הקולנועית ביותר מאז ומעולם – ניו יורק. המאה ה-18, שכונת "פייב פוינטס" (כך הומר השם גם לתרגום, באופן מתמיה. למה לא "חמש נקודות"?), מאורת עוני אורבנית בניו יורק המתפתחת במהרה, של מלחמת האזרחים, של עוני, של גלי הגירה אדירים שמתנקזים אל רציפי קוני איילנד. השכונה נשלטת על ידי ביל "הקצב" קאטינג. דניאל דיי לואיס משחזר את הופעותיו הגדולות ביותר ומוכיח כי באגף תפקידי האופי אין לו הרבה מתחרים בביזנס. קאטינג זכה לשלוט באזור לאחר שהכניע כנופיה יריבה, בהנהגת "הכומר" ואלון (ליאם ניסן – בהופעה קצרה אך מדויקת מאוד), הרג את הכומר לעיני בנו וקנה חזקה על הרובע.

16 שנים חלפו, אמסטרדם (ליאו דיקפריו) יוצא ממוסד לעבריינים צעירים ומגיע לפייב פוינטס כדי לקנות אחיזה, להתחיל עתיד חדש, עברייני, שלא תהיינה אי הבנות. הוא נועז, הוא אמיץ, הוא חסר עכבות, הוא לוחם עשוי ללא חת, הוא גם בנו של הכומר ואלון, הוא גם הכוכב העולה ובן טיפוחיו של המנהיג בכנופיה השלטת, כלומר ביל קאטינג, האיש שהרג את אביו.

"כנופיות ניו יורק" הוא סרט על גאולה, על נקמה ועל בניית זהות בעולם כאוטי. אמסטרדם (ניו אמסטרדם היה השם הראשון של ניו יורק) הופך, מבלי דעת, למנהיג כנופיה מתחרה, זו המורכבת מוותיקי הכנופיה של אביו שלא המירו את נאמנותם לקאטינג, ואירים חדשים – נגדם נלחם קאטינג בתואנה שהם מהגרים עלובים – ומציג אלטרנטיבה של ניו יורק חדשה, של אמריקה חדשה, מולדת שהיא חממת מהגרים. היום, כשאמריקה כורעת תחת נטל הפוליטיקלי קורקט כדי להסתיר את הבחילה שמעוררים בה מיעוטים אתניים שונים, מוזר, גם קצת סוריאליסטי, להביט בתקופה ההיא, בה הגיעו אבותיה "האמיתיים" של הארץ וספגו גם הם מנה הגונה של שנאת זרים.

מבחינה זו, "כנופיית ניו יורק" מציע התבוננות תרבותית וסוציולוגית מעניינת על אמריקה של ימינו, בעלת מאפיינים של משל, מהריחוק של מימד הזמן ושל אופיו של המרחב. אולם המרחב הוא אותו מרחב, הלבה המבעבעת מתחת לאמריקה העירונית היא אותה לבה, וקולות הנפץ גם הם דומים. דווקא הציר המרכזי של העלילה – הדיאלוג הרגשי הסבוך בין ביל לאמסטרדם - היה יכול להיות מטופל טוב יותר. הוא מגיע לשיא מוקדם מדי, במטרה ליצור שיא נוסף לקראת סופו של הסרט, אולם סצינת הנעילה של הסרט מאכזבת, בעיקר בהתכתבות עם סצינת הפתיחה, הטובה והמרשימה ביותר ביצירה.

הכישלון העיקרי של ציר העלילה נובע מליהוק בעייתי של דיקפריו לתפקיד אמסטרדם. דיקפריו, בדרך כלל שחקן מאופיין כהלכה ומורכב, אינו מצליח ליצוק עומק לדמות הבן האובד ומחוויר לעומת דיי לואיס שסצינה אחר סצינה מעניק לו סדנת משחק בחינם. המבטא האירי של קמרון דיאז (כייסת ובת חסותו של קאטינג, שהופכת לאהובתו של אמסטרדם) היה כה מגוחך ועלוב, עד שהניס כל התייחסות רצינית לדמותה. פרט פעוט, אמנם, מבטא, אולם הוא ריסק לחלוטין את דמותה של דיאז, ששיחקה לא רע, בדרכה, והפך אותה לפארסה, וחבל.

הבונוסים לסרט עשירים ומגוונים ומגיעים בדיסק נוסף. סיקוול "מאחורי הרלעים", סרט של ערוץ דיסקברי על כנופיות ניו יורק מחכים ומועיל מאוד, ובמיוחד כדאי לציין את הסרטון עם לוק סנטה שמוסיף גם הוא פרספקטיבה היסטורית על התקופה. גם המבט מאחורי הקלעים, אל עבודת התפאורנים ומעצבי התלבושות, היתה מחכימה ומהנה וקילפה עוד שכבה מעל הקסם של עשיית הקולנוע.

"כנופיות ניו יורק" הוא סרט טוב מאוד, אל תיפול רוחכם. אולם אם אתם מצפים למפגש בלתי חוזר עם יצירת מופת, אתם עלולים להתאכזב. אם תסתפקו בצפייה בסרט מעניין, עם פגמים לא מעטים, שמבשיל לכדי קולנוע מרתק ודינמי, בוודאי תיהנו.