המספרים של בוש

אם יש מדע שהאמריקאים מתמכרים לו, הריהו הסטטיסטיקה. לפעמים נדמה שהם מתקשים לחוות את עובדות החיים, אלא כאשר הן ארוזות במספרים. כל חבטת בייסבול, כל הטבעה לסל, מוערכת על פי משקלה הסטטיסטי. כמה היו כמותה בעבר, באיזה שלב של העונה ובאיזו דקה של המשחק. גודש המספרים הזה משעמם רבים, אבל את האמריקאים זה מדליק.
המספרים שמתפרסמים בשבועות האחרונים מספקים להם כמה נקודות למחשבה. מספר ההרוגים של הכוחות האמריקאים בעיראק כבר גבוה מזה שגבתה המלחמה הקודמת שניהל בוש האב, הוצאות המלחמה נאמדות במיליארדי דולרים ודומה כי בקרוב יידרשו כוחות נוספים להבטחת הסדר ולייצוב המשטר שם. בסקר האחרון של TIME\CNN , אחוזי התמיכה בנשיא בוש ירדו ל55% , בערך לאותה הנקודה בה עמד לפני פיגוע ה-11/09 והתהיות בדבר צדקת הדרך של ממשלו הולכות וגדלות. 45% מתושביה של ארה"ב רואים את המלחמה ככזו שלא שווה את מספר קורבנותיה.
הבחירות לנשיאות בארה"ב הן בשנה הבאה, נצח נצחים במונחים פוליטיים, אך כבר עכשיו ניתן לומר כי לא כלו כל הקיצים מבחינתם של הדמוקרטים (שהפכו לתואמי למפלגת העבודה הישראלית).
כך שכרגע נראה שהכול עוד פתוח והניצחון בבחירות 2004 כלל לא מונח בכיסו של הנשיא בוש. אפילו קרל רוב, יועצו הפוליטי של הנשיא ואחד האישים החזקים ביותר בממשל, מהמר על מאבק צמוד. אם בבחירות 2000 המטוטלת עמדה על 50:50 אז היום היא נוטה לצדם של הרפובליקנים אך רק במעט.

בינתיים מגדיל הממשל האמריקאי את מעורבותו בסכסוך הישראלי – פלסטיני. בשישי האחרון נפגש הנשיא בוש עם ראש הממשלה הפלסטיני, והשבוע מגיע תורו של ראש הממשלה הישראלי, אריאל שרון. בוש מקדיש להם מזמנו היקר ולא כי נכמרו רחמיו על הישראלים שטופי הטרור או על הפלסטינים מוכי הכיבוש. בליבריה הרחוקה מתים יותר ואיש לא נוקף אצבע. הוא עושה זאת משום שפיוס בין שני העמים הוא אינטרס אמריקני ורפובליקאי חיוני. אמריקאי, כי הבטחת האינטרסים של ארה"ב במזרח התיכון עוברת דרך הקסבות של שכם ורמאללה ורפובליקאי, כי הנשיא חייב להציג הישג מדיני ערב בחירות. לפיכך, על ראש הממשלה שרון, שלפעמים נדמה שחשוב לו יותר מה יאמר בוש ממה שיעשה הוא בעצמו, לקחת בחשבון את המצוקה הפוליטית שבוש נקלע אליה בעקבות הסתבכותו בעיראק.
"ההפי אנד" בסגנון הוליוודי שבוש מייחל לו, הוא לא בהכרח המרשם לסדר ויציבות במזרח התיכון. דומה כי במחוזותינו, רק צניעות במטרות תאפשר תוצאות. כך למשל גדר הפרדה שהאמריקאים מתנגדים לה מכל וכל. גדר הפרדה היא בטח לא חזון עוצר נשימה. היא גם לא מזרח תיכון חדש. אך היא תפחית טרור, תקטין את החיכוך ואולי תאפשר בסיס להסדר בעתיד. היא גם הדרך היחידה של מדינת ישראל להבטיח רוב יהודי ולשמר אופי דמוקרטי. בעייתה העיקרית היא בכך שהיא איננה מהווה קלף מנצח מבחינתו של בוש לקדנציה שנייה בבית הלבן.