ש"ס, היתה פעם מפלגה כזאת

מפלגות האופוזיציה השונות מנסות לבנות אג'נדה סביב התוכנית הכלכלית. בשבוע שעבר הזמינה סיעת העבודה את אילנה אזולאי, אחת האימהות החד הוריות, לישיבתה בכנסת. נציג של המפלגה ליווה אותה מהכניסה למשכן ועד לחדר הסיעה, שם ישב אתה, שלוב ידיים, היו"ר הזמני, שמעון פרס. זה היה מחזה מביך ופתטי שזכה לביקורות נלעגות מקיר לקיר. אבל לפחות היה במעשה הזה איזו אמירה אופוזיציונית, וניסיון להציב אלטרנטיבה כלשהי כנגד הקואליציה הבלתי נסדקת של שרון.

לפני כחודשיים, בעת הדיונים על התוכנית הכלכלית, פתח ח"כ מאיר פרוש (יהדות התורה) בשביתת רעב בגין הקיצוצים בחוק משפחות ברוכות ילדים שעלול, לדבריו, להביא ל"חיסול עולם התורה". פרוש הסביר כי הוא לא שובת על מנת להיפגש עם ראש הממשלה, אלא כדי לעורר הד ציבורי לפגיעה בציבור החרדי. על פעילותה של עם אחד נגד משרד האוצר נשפכו הררי מילים.

ומה עשו בש"ס מאז הכריז שר האוצר, בנימין נתניהו, על תוכניתו הכלכלית? בעיקר כלום.
החודשים האחרונים, השבועיים האחרונים ביתר שאת, היו דווקא אמורים להיות גן עדן אלקטורלי של "המפלגה החברתית" ולהוות את המקפצה של המפלגה בחזרה למרכז העניינים הפוליטי. כל מה שהיו צריכים לעשות אלי ישי, שלמה בניזרי וחבריהם היה לחבק (מטאפורית בלבד) את ויקי כנפו וחברותיה האימהות החד הוריות ולהראות שעדיין נותרה בהם שמץ של אכפתיות כלפי הציבור שהביא אותם להישגים פנטסטיים בשנות ה-90'.

אבל לחברי הכנסת הנכבדים קשה כנראה לעשות את הדרך הארוכה ממשכן הכנסת למשרד ראש הממשלה, למרות שהנשים ששם הגיעו ברגל ממרחק של מאות קילומטרים. כנראה שהם מעדיפים עדיין ללקק את הפצעים שלהם מהדחתם מהקואליציה מאשר ללכלך את הידיים ולרדת לשטח. ישי נהנה השבוע לסנוט בממשלת שרון ובליכוד על כך שאף אחד מהם לא היה נוכח בדיון שנערך בכנסת על המצב הכלכלי-חברתי – אפשר לחשוב שכשהוא היה שר הוא נהג לחבוש את כיסאו במליאה בדיונים שעסקו בענייני משרדו. (בעת כהותו במשרד הפנים, בממשלת שרון הראשונה, נהג ישי לשלוח את סגנו במשרד, דוד אזולאי, שיענה על עשרות השאילתות הרבות שהופנו כלפיו).

גם למי שהאמין שבבסיסה ש"ס היא מפלגה חשובה, שרק הסתאבה מישיבה מרובת שנים באופוזיציה, מתחוור עתה שככל הנראה מדובר בקבוצה של אנשים שדואגת בעיקר למקורביה ועסקניה. לאחר הבחירות התגאו אנשיו של אלי ישי על כך שלמרות כל ההספדים המוקדמים הצליחה המפלגה לקבל 11 מנדטים ולהיות לרביעית בגודלה בכנסת. אבל מה שווים כל המנדטים אם לא יודעים מה לעשות איתם?

ואגב, בעניין זה חשוב לציין כי מאז הקמת ממשלת נתניהו, ב-96' ועד לפברואר 2003, במשך 7 שנים, היה משרד העבודה והרווחה נתון כמעט כל הזמן לשליטת ש"ס. מעניין האם השרים לשעבר, אלי ישי ושלמה בניזרי, משקיעים היום קצת מחשבה בשאלה מה היו יכולים לעשות אחרת כדי למנוע את המצב הקשה שהמדינה הגיעה אליו? מכהונותיהם הממושכות במשרד זכור בעיקר המאבק לסגירת עסקים שפעלו בשבת. ללא ספק נושא חשוב, שראוי שיימצא בראש סדר העדיפויות של כל שר עבודה ורווחה בישראל.

רק לפני חצי שנה היו לש"ס חמישה שרים ועוד ארבעה סגני שרים, שהעסיקו עשרות יועצים, עוזרים, נהגים, ומזכירות. והיום? הברז נסגר בחוזקה על ידי החקלאי מחוות השקמים. השאלה היא מה עושים? התופעה של חברי כנסת שמסיימים את עבודתם כשרים ומתקשים לשוב ולהיות ח"כים מן השורה אינה אופיינית רק לש"ס. קשה להעלות על נס בימים אלו גם את פעילותם הפרלמנטרית הענפה של בנימין בן אליעזר ואפרים סנה, למשל. הבעיה שאצל ש"ס החולי הזה התפשט בכל המפלגה, שפשוט קפאה על שמריה ותלתה שלט של "תכף אשוב". התכף הזה נמשך כבר יותר מדי זמן וכדאי שראשיה יבינו שממפלגה שתוססת ופעילה רק בעת חברות בקואליציה ומתה מוות קליני באופוזיציה הופכת מהר מאוד ללא רלוונטית.