כל העוני הישראלי הזה

"כל העוני הישראלי הזה", סרט דרמה מרגש, יוקרן הערב בערוץ 2. סרט בורקס בלי גבינה, אתם מכירים את החומר, לא? אתם ניזונים ממנו כל יום, כל השנה.

והרי הסינופסיס: משפחת ישראלי היא משפחה ברוכת ילדים, שמזלה לא שפר עליה. בסצינת הפתיחה, מושכים הילדים לאבא במכנסיים וזועקים בבכי מרוב רעב. אבא מצידו, מחזיק שלל חגורות יפות, ומנסה ללמד את ילדיו כיצד להדק אותן היטב, כי המצב קשה, והילדים רבים והרעב, גם הוא, לא מועט. "בואו תראו רגע, מפסיקים לנשום, מגיעים עד החור האחרון, ומהדקים חזק, שהכסף לא יברח. כולם הבינו? כן גם אתה, בקצה עם הכובע, איך אמרת קוראים לך?"

וכבכל תסריט מרגש וצובט לבבות, הצופים עדים למענו של הכסף אותו מרוויח האב: אלכוהוליזם. כן, הסיפור הנדוש על משפחה שבורה ואב אלכוהוליסט, סדר עדיפויות גרוע, סולם ערכים דפוק, כל העוני הזה. כל ערב הוא יורד אל הבר השכונתי, ומחסל בקבוק של "ארץ-ישראל השלמה", משקה אלכוהולי עתיר אחוזים ומשכר מאין כמוהו. לאחר מכן, בעודו נכנס מתנדנד בפתח הבית, הוא מנפנף מעליו את הילדים הבוכים, וצועק עליהם שילכו לעבוד כבר, חבורת מפונקים.

אבל בתו הגדולה, האהובה עליו מכל, אינה מתלוננת. "מתנחליאלה", זהובת השיער המושלמת, מחכה לו בחדרה, רגועה וטובת לב. היא אוהבת את אבא שיכור, כי אז הוא הכי מתוק בעולם. הוא מסרק את שיערה, שואל איך היה יומה בבית הספר, שולף מכיסו ממתק טעים ומחביא בו כמה שטרות של דמי כיס. "שששש, אל תספרי לאחים שלך".

בנוסף, אבא שלנו הוא גם תורם גדול לקהילה. בכל חודש, פרוסה שמנה מעוגת המשכורת שלו, מוגשת בחיוך שכולו נופת צופים לארגון צדקה, המורכב מחבורת תמהונים לבושי שחורים, שהשמועה אומרת שהם מחליקים כאפות ודאחקות עם אחד, קוראים לו "אלוהים". לשם כך, עליהם ללמוד מבוקר עד ערב, והם זקוקים לתרומות נדיבות של אנשים כמו אבא, כדי להמשיך בידידותם הנפלאה עם בורא עולם.

ויש גם את השכן הרע, זה שמתנכל ללא הרף לילדי המשפחה. וכשאבא שומע שילדיו הוכו, הולך הוא אל ביתו של השכן, ומפליא בו מכותיו בחזרה. למחרת, השכן הנעלב שוב מציק לילדים המסכנים, ושוב חוטף מאבינו הגיבור, לקול צהלת ילדיו. וכו' וכו', אתם הרי מכירים את ההמשך.

יום אחד באה אימא אל הילדים, וסיפרה להם את כל האמת. כיצד אבא מחביא מהם את הכסף ומותיר אותם רעבים. אימא הציעה לילדים ללכת איתה למקום אחר, טוב יותר, שידאג לעתידם ובטנם המקרקרת.
ואז שוב הופיע השכן ולא חסך במעללים שפלים בילדים המבוהלים. הילדים בחרו להישאר עם אבא, ועם הרעב. סוג של נאמנות עיוורת - חולנית - לכוח, להרס עצמי, לשנאת האני. כל הפםיכולוגיה הישראלית הזאת בגרוש. אתם יודעים. אימא הזילה דמעה, והסתלקה. הסוף.

עמישראל צפה בסרט נרגש וסחוט. אפילו צילצל לטלמסר שנפתח במיוחד כדי להביע תמיכה, לזרוק איזה גרוש למשפחות נזקקות. כל הנדיבות הישראלית הזאת. אתם יודעים. למחרת, היה יום בחירות בישראל. העם הלך לקלפי והצביע "אבא". ככה זה.