מהממת

שנתיים אחרי שהפרק הראשון שלה עלה לראשונה לאוויר בערוץ 4 הבריטי, הסדרה "קוויר אז פולק" היא כבר קלאסיקה - על תקן דגלון לטלוויזיה בריטית איכותית (הגירסה האמריקאית של הסדרה עלתה לאחרונה לשידור בארצות הברית) וכיצירה ההומואית החשובה של השנים האחרונות (לא כולל הדיסק האחרון של אמינם). ביום שלישי (13 בפברואר, בשעה 22:20) עולה הסדרה ב"יס פלוס" בלוויין, עם השם המופלא "קוויר בעיר" (אני דווקא הימרתי שהמתרגמים ילכו על "קוויר שעיר עם כלי אדיר").

"קוויר בעיר" מתעדת את חייהם של סטיוארט (מאצ'ו, מניאק, חתיך, מזיין ללא פאוזה), וינס (החבר הטוב של סטיוארט, שמאוהב בו שנים) ונתן (ילד בן 15 שיוצא מהארון ונכנס לחייהם). הכל קורה בקנאל סטריט, מתחם ההומואים הפורח של מנצ'סטר, על רקע הברים והמועדונים שלו. בין לבין יש מה שנהוג לקרוא שלל "טיפוסים צבעוניים" - אוחצ'ות בוורוד מזעזע ופלטפורמות, דראג קווינז, עיצובי מוטי חסון וגם את הוריו הקלאברים של וינס, שהם הגירסה הבריטית המנצחת של מלי וצביקה.

אפשר להגיד על הסדרה הרבה דברים טובים, אבל הגדולה העיקרית של "קוויר בעיר" היא הגישה הכנה שבה היא נעשתה (מה שגרם להרבה שערוריות אצל שמרנים סטרייטים והומואים כאחד) - החיים ההומואיים האורבניים מתוארים כאן בלי לייפות משהו בשביל הצופים שיושבים בסלון בבית-אל. סמים, סקס, סקס, סמים, סמים וסקס מקבלים כאן דגש מכובד ובגובה העיניים, לצד שאר הלהיטים של החוויה ההומואית, כמו היציאה מהארון, הומופוביה, אהבה (!), סקס וסמים - כולם מקבלים כאן את המקום הראוי להם.

הגישה הלא מתחסדת, בשילוב שאר נתוני הפתיחה המוצלחים של הסדרה, הופכים אותה למראה אותנטית של הקהילה שהיא מתעדת, על צדדיה החיוביים יותר (לחיי ההדוניזם, הקטמין ואניטה פללי) ופחות (בסדרה כמו במציאות, נקודת המבט הגברית השלטת משתמרת: הלסביות בסדרה הן בעיקר "האחר"). אבל לפני הכל, "קוויר בעיר" מתפקדת כאופרת הסבון ההומואית האולטימטיבית, ויכול מאוד להיות שזה בדיוק מה שהיה חסר לכם בחיים עד כאן. ראו הוזהרתם, יותר ממכר מ"בובה פראית".