דרדוויל

אפשר למצוא לא מעט פלופים בהמולת סרטי הקומיקס ששוטפת את המסכים בשנתיים האחרונות. לא קשה להרוס סדרת קומיקס טובה בעיבוד מגוחך למסך הגדול, ולפעמים נדמה שהאולפנים מנסים לרכב על הגל ולהוציא מהר מהר את כל סדרות הקומיקס שהיו עד כה בגדר תוכניות מגירה. בגלל החיפזון של האולפנים הגדולים (באווירת "אכול ונשתה כי מחר נמות") אנו מקבלים עיבודים קולנועיים מביכים משהו לסדרות קלאסיות כמו "ספיידרמן" או "הענק" (בשני המקרים יש לקוות שהסרט השני בסדרה יהיה טוב יותר).

"דרדוויל" הוא לא גיבור-על רגיל. מדובר במיקס בין עורך דין ניו יורקי עיוור לרובין הוד בשעות היום, ומין שעטנז בין באטמן לספיידרמן בשעות הלילה. כמו גיבורי קומיקס רבים לפניו, גם הוא מצולק רגשית אחרי ילדות טראומטית משהו, גם לו יש בחורה יפהפיה להציל, גם הוא משתדל להסתיר את האלטר אגו שלו (חוץ מהבחורה שכמובן מגלה), וגם לו יש תלבושת (שהיתה הופכת אותו לפופולרי מאוד בכמה מועדוני S&M), המון גאדג'טים, אויבים שטוחים שקל לשנוא ומנטרה לחיים טובים יותר (איי אם נוט דה באד גאי).

רבים מיהרו להכתיר את "דרדוויל" כפלופ הגדול מכולם, אמרו שבן אפלק מביך בתפקיד הראשי, שג'ניפר גארנר מיותרת בתפקיד אלקטרה, שהמשחק לא אמין, שהתסריט מלא בחורים שאי אפשר לסתום. בגדול די התלכלכו על היציאה האחרונה של "מארבל" (שאחראית גם ל"אקס מן", "ספיידרמן", "הענק" ורבים אחרים). היוצרים הזדרזו להגן על הבייבי שלהם והסבירו שבעקבות תביעת האולפנים (אלו ששמים ורוצים לראות את הכסף), נאלצו המסכנים לחתוך את עלילת המשנה וסצנות עירום בטוב טעם, עד שנשארו עם גירסה מסורסת למה שרצו להציג.

אין לי מושג איך היה צריך להיראות הסרט בגירסתו המלאה, אבל בניגוד לדעה הרווחת, אהבתי כל רגע במוצר שהותאם לדרישות ה-PG13 האמריקאיות. לא רק שאפלק לא מביך, הוא עושה עבודה טובה פלוס, והסרט כולו רווי באקשן וצבעים (בלי לאבד את תחושת הפילם נואר של עולם הקומיקס). אם אתם מצפים לדיאלוגים עם המון משמעות, למערכות יחסים מורכבות ופתרונות פסיכולוגיים מבריקים - חפשו הלאה; אם אתם רוצים סרט לא מחייב שיהיה טוב אליכם כל עוד אתם צופים בו – "דרדוויל" צריך להיות בעדיפות עליונה בפעם הבאה שאתם עומדים מול הדי.וי.די מט ולא יודעים מה לקחת.

חוץ מאפלק תוכלו למצוא כאן גם את קולין פארל, העוגיה החמה של הוליווד, בדמותו המשעשעת של בולזאיי, ואת מייקל דלארק דנקן האלגנטי בתפקיד קינגפין, ברון הפשע. ג'ניפר גאנר היא העלמה במצוקה (הסצנות הכי טובות שלה הן אלו שבהן היא לא מוציאה מילה ומתרכזת בלהיות יפה על רקע מוזיקת פופ מתקתקה), ונא לשים לב לקווין סמית בתפקיד אורח (הוא גם כתב גליונות נבחרים מהקומיקס ייעץ לבמאי מארק סטיבן ג'ונסון ולא מעט שוטים צולמו בהשראתו) ולג'ון פאברו (יו אר סו מאני) בתפקיד הסייד קיק של דרדוויל בשעות היום.

הדי.וי.די לא פחות מפנק מהסרט עצמו. סאונד (דולבי ו-DTS) ותמונה מעולים, אבל פוקס תמיד ידעו להשקיע בהמרה איכותית. בתחום התוספות יש לנו עולם ומלואו שמתחיל עוד בדיסק הראשון. הגירסה המורחבת נותנת הזדמנות לצפות בסצנות אקשן נבחרות ולבחור במקרים מסוימים בין 3 זוויות צילום על פי העדפה, אל זו מצטרפת גירסת הפרשנות (קצת יבשה) וגירסת הפרשנות הטקסטואלית (פופ-אפ וידאו, רק בלי הפופ-אפ). קצת מפריעים התפריטים הקשים לניווט ולצפייה.

הדיסק השני מחולק לשניים: הסרט והקומיקס. תוכלו למצוא כאן סרטוני מאחורי הקלעים (גם על הסרט וגם על הקומיקס), גלריות תמונות, חומרי פרומו, טריילרים וקליפים. אם בא לכם לראות את האודישן של ג'ניפר גארנר או לבדוק את סרט הטלוויזיה של HBO על אודות הצילומים, הכל נמצא כאן. חסרה לי הגירסה המלאה של הסרט, שאם לא צורפה למהדורת הדי.וי.די, אני בספק אם אי פעם אזכה לראות אותה. אבל בסך הכל מהדורה מושקעת ומספקת.

זה יותר טוב מ"ספיידרמן", יותר טוב מ"הענק" ויותר טוב מה"אקס מן" הראשון. נכון, לדרדוויל חסר עוד גרוש לשקל בשביל לעלות לרמת סדרת סרטי "באטמן" (שהם עדיין העיבוד המוצלח ביותר לקומיקס, ויסלח לי כריסטופר ריב), אבל הוא גיבור פחות קול מבאטמן, אז התחרות לא כל כך הוגנת מלכתחילה קחו את הסרט הזה, תשאירו את הציניות בצד, אל תצפו ליותר מדי, ו"דרדוויל" יפתיע אתכם. מילה שלי.