יש מגיע ויש מגיע

הפרסום לפיו קופת חולים "כללית" מחלקת לעובדיה תרופות בחינם, בשעה שלמבוטחיה היא אומרת שנגמר הכסף - היה אמנם פוקח עיניים, אך בהחלט לא מפתיע וחריג בנוף הישראלי. בסך הכל מדובר במקרה נוסף בו יד אחת זועקת שנגמר הכסף, בעוד היד השנייה מחלקת מיליונים לעשרות אלפי עובדים - מתוקף הסכמים שונים ומשונים.

אבל אל תכעסו על קופת חולים. היא עושה בדיוק מה שעושים גופים חזקים וגדולים אחרים במשק. העובדה שחשמל וטלפון זורמים בחלק מהחוטים בחינם, אין כסף, ידועה לכל. איש לא חושב לצאת נגד התופעה - היא הפכה, עם השנים, למן מוסכמה כזאת, שכולם מקבלים בשתיקה. סוג של מאפיה, שפועלת תחת עינם הפקוחה של הממסד והציבור. קצת פחות אנשים יודעים זאת, אך גם "אל על" - חברת התעופה הלאומית שלנו - מחלקת טיסות חינם לעובדיה - ולא רק לבני משפחות הטייסים. מעטים אף יותר הם אלה שיודעים שהאוניברסיטאות – שצברו גירעונות ענק בשנים האחרונות – מחלקות לימודים בחינם לבני משפחתם של עובדיהן. התופעה האחרונה מקוממת במיוחד, אם לוקחים בחשבון את האוכלוסייה הנפגעת ממנה – צעירים, יוצאי צבא, המתחילים את דרכם עם מינוס בבנק – רק כדי לממן את לימודיהם של עובדי המוסד אליו נרשמו.

חוסר הצדק השתרש בצורה כה חזקה, עד שאיש לא מתבייש בו, או חושש לפרסמו ברבים. כל מי שנרשם ללימודים באוניברסיטת תל אביב לשנה הקרובה, ודאי נתקל בשורה המרגיזה בעמודים 26-27 בחוברת הרישום. בסעיף א', תחת הכותרת "מקרים מיוחדים", מפורט מי הם אותם ברי מזל, ש"נמנים עם אחת מהקטגוריות הבאות ופטורים מדמי הרישום". סעיף 3 קובע מפורשות כי "עובדי אוניברסיטת תל אביב ובני משפחותיהם – פטורים מדמי הרישום". חד וחלק, בלי "אם", בלי "אבל", בלי שום הסתייגות. באותו עמוד ממש, נקבע, מנגד, כי מי שנרשם ורוצה לשנות את בחירתו, לדוגמה – יצטרך לשלם שוב, מחצית מדמי הרישום. אכן, צדק בהתגשמותו.

שכר הלימוד השנתי, עומד על כ-11 אלף שקלים פלוס מינוס. אם נכפיל את זה ב-3 (זמן ממוצע לתואר ראשון), נקבל חיסכון של למעלה מ-30 אלף שקלים. ואם נרחיק עד לדוקטורט – הסכום מרקיע שחקים. יש כאלה שיאמרו שמדובר בקטנוניות ובצרות עין. אבל לכו תספרו את זה לרוב הסטודנטים, שצריכים לעבוד שעות נוספות כדי לממן את לימודיהם. חבריהם, בניהם של עובדי המוסד בו הם לומדים – יושבים באותו הזמן בבית וצוחקים כל הדרך אל התואר.

אך כאן לא מסתיים לו העיוות. כל חייל שמסיים שירות צבאי, מקבל מצה"ל פיקדון, המספיק למימון של שנת לימודים אחת, בדרך כלל. ניתן להניח שמרבית החיילים מנצלים את הכסף למימון לימודיהם. כך יוצא, איפה, שחיילים שבני משפחתם הם עובדי אוניברסיטה – מקבלים מהצבא כסף מזומן לכיסם, במתנה. הם לא צריכים להעביר אותו לאוניברסיטה – ובתום חמש שנים מיום שחרורם – הוא פשוט עובר לחשבון הבנק שלהם.

אבל לאוניברסיטה אין כסף, שכחתם? היא נאלצת לקצץ בשעות הלימוד, לבטל מעבדות לתלמידי הביולוגיה ולוותר על ציוד חיוני למי שבחר ללמוד קולנוע. היא חותכת בשעות התרגול, ומאיימת בקריסה כללית, אם לא תקבל סיוע כספי. אז לפני שממהרים להעביר להם כסף – כדאי לעצור לרגע ולראות אם ניתן לקחת אותו ממקורות אחרים – שודאי ישמחו לעזור למוסד בו הם עובדים, ולוותר על ההטבות השמנות מהם הם נהנים.