אחרי "בילי אליוט", בפניו השתחווה כל עולם הקולנוע כמעט, ניצב סטיבן דאלדרי, במאי בריטי מחונן שדפק בינגו כבר בכרטיס הראשון שקנה, בפני הצומת האומנותית האכזרית, אם כי השגרתית: תסמונת היצירה השניה. סופרים מכירים את זה, מוסיקאים חרדים מפני זה, וגם קולנוענים הם בני אדם. אפילו סטיבן דאלדרי. נורא מזה: דאלרי לקח על עצמו את המרת "השעות" יצירת המופת הספרותית של מייקל קנינגהאם לקולנוע. גרוע מזה: "השעות" של קנינגהאם מתכתבת עם "מרת דאלוויי", אחד מהרומנים הסבוכים והמורכבים ביותר של המאה ה- 20, זרם תודעה נוקשה וקדורני שוירג'ניה וולף הפכה לאחד הטקסטים הכי מפחידים לתלמידי ספרות אנגלית באוניברסיטה לדורותיהם.
אבל "השעות" של דאלרי, אינו נופל מ"השעות" של קנינגהאם ולוקח בהליכת בוקר קלילה גם את "בילי אליוט". אם בלילי אליוט היה פוטו-סיפור סינדרלה לכל המשפחה, סיפור על גבורה, חלומות והתגברות, הרי ש"השעות" עשוי מכל החומרים שיפחידו את כל המפיצים שחולמים על "סרט לכל המשפחה". "השעות" מביא את סיפורן של שלוש נשים בתקופות שונות ובמדינות שונות: וירג'ניה וולף (ניקול קידמן בהופעה בלתי נשכחת יפה ומרגשת כפי שלא הייתה מעולם), במהלך כתיבת "מרת דאלוויי", באנגליה של תחילת המאה. ערב התאבדותה, ברגעים בהם חרטה את שמה על לוח הנצח של המאה ה- 20, ורצתה רק שיניחו לה לנפשה. קלריסה ווהן (מריל סטריפ בהופעה מנייריסטית אבל אפקטיבית), המו"לית ניו-יורקית של "מרת דאלוויי" שבן זוגה לשעבר (אד האריס בתפקיד בלתי נשכח) מנהל דיאלוג פרידה מהעולם וממנה, דן בזהותו המינית ובמקומו בחברה. ולורה בראון: (גוליאן מור בתפקיד, אתם צריכים לעבור את זה שוב, בלתי נשכח) אישה אמריקאית שמנהלת חיים בורגניים אפורים ומדכדכים באמריקה של שנות ה 50 (מעניין ומחכים להשוות את הופעתה ב"השעות" לזו ב"הרחק בגן עדן" עם דניס הייסברט גם שם היא מגלמת דמות דומה), מגלה את נשיותה, את חירותה ואת מחלת הנפש שלה ולמעשה מהווה את הציר העלילתי של הסיפור המגיע לסיום מפתיע וקושר קצוות.
"השעות" נשמע כמו עסק מסובך למדי. והוא באמת כזה. אבל הרגישות של דאלדרי, לצד הופעות המשחק המשכנעות של כמעט כל הקאסט, הופכת אותו לדרמה לירית פסיכולוגית מרתקת ולעתים אפילו מותחת. המורכבות של "השעות", הייתה אמורה לעמוד לו לרועץ במעבר מספרות אל מסך הכסף, אבל כאן מוכיח דאלדרי שליטה מופלגת בעשייה הקולנועית וביכולת להמיר פרוזה לתמונה. אל נא ייקל הדבר בעיניכם. דאלרי נשאר נאמן למקור הספרותי ומגשים את חלומו הסמוי של כל קורא ספרות: לראות את הדמויות הספרותיות קורמות עור וגידים ויוצאות מתחומי המופשט.
בוודאי הבנתם כבר ש"השעות" הוא יצירה הכרחית בספריית הדי.וי.די שלכם. הוא אמנם אינו מומלץ לכל גיל ולכל קהל, אולם לקהל היעד שלו: אוהבי קולנוע אמיתי וספרות אמיתית, הוא מציע חווייה אומנותית של ממש. התוספות לדי.וי.די משובחות גם הן. דברים של דאלרי על הסרט פרק שראוי להשקיע בו צפייה נפרדת, שכן הוא עמוס בתגליות מפתיעות ובתובנות מרתקות שדורשות קשב וריכוז, לצד ביוגרפיה מעניינת, אם כי לא מלאה, של וירג'ניה וולף, פיצ'ר מקסים על המוסיקה בסרט וקטע נפלא על גב' דאלוויי.
בסיומה של ביקורת, השילוב בין ספרות יפה לקולנוע איכותי, הופך בידיו של דאלדרי למעדן גורמה של ממש. מעניין להוסיף לצמד הזה את פורמט הדי.וי.די שנראה כמו הדבר הכי קרוב לבן המאומץ של שניהם: הגודל והמחיר של ספר לצד החוויה הקולנועית מקופלת למימדי מסך הטלוויזיה. מהדי.וי.די המתבקשים, המתבקשים ביותר של התקופה האחרונה.
השעות
21.7.2003 / 14:20