אהוד תברח

השבוע, בעודי קורא את עיתון הבוקר שלי כבכול בוקר שגרתי, עם כוס קפה בצד שמאל וסיגריה בצד ימין, צדה את עיני ידיעה מטרידה, שלא לומר מעיקה, מפחידה ומעוררת פלצות. מסתבר, שההוא שהיה פעם ראש ממשלה במשך 42 דקות והצליח לזרוע הרס שאחרים היו מתקשים לזרוע ב-42 שנים, החליט שאולי, במקרה, אם נקרא לו, ורק אם יהיה לו משעמם – הוא יחזור לפוליטיקה. לכל התוהים מי היא אותה אושייה, שהצליחה לגרום לי להיחנק מכוס קפה – הרי שמדבר אני על מפקד סיירת מטכ"ל הנערץ, האיש שמסתכל לנו על הלבן בעיניים, קבלו אותו: האחד והיחיד... אהוד ברק (זוכרים?).

אולי אמנזיה תקפה את הברק. לפיכך החלטתי להזכיר לו שממשלתו חתומה על כלום חברתי-מדיני-כלכלי אחד גדול. 21 החודשים שהיה בשלטון זכורים למרבית אזרחיה השפויים של ישראל כתקופה מחורבנת, מלאת זיג-זגים פוליטיים שהובילה למה שמכונה אינתיפאדת אל אקצה. בתחילה רצה להקים ממשלה מקיר לקיר, ובניגוד גמור לרצון בוחריו צרף את החרדים לממשלתו. לאחר שגילה, באופן מפתיע, שאותם אברכים לא מוכנים להשלים עם העברתו של המשחן (זוכרים?) בשבת – החליט כי הוא מגרש את הדוסים ופונה אל ה"מהפכה האזרחית". גם היא מתה לה מות קדושים 25 דקות לאחר שנולדה. באמצע הוא הסתובב בארה"ב יחד עם קלינטון וא-שרע, וגם מזה לא צמח דבר. וכמובן, איך נשכח – הברק חתום על הניסיון האווילי לסיים סכסוך של 100 שנים ביומיים וחצי ב"קמפ דיוויד" – גאוני.

שני מנהיגים צעירים יחסית משני הקצוות הפוליטיים בישראל, ניסו בעשור האחרון להוביל את המדינה במעלה ההר, אולם הצליחו לדרדר אותה בצורה נוראה. גם ביבי וגם ברק לא הצליחו להותיר אדם אחד בישראל אדיש נוכח שלטונם, ובצדק. לכל אחד מהם יש את שונאיו, ואת אלו המוכנים לנשק את האדמה עליה הוא דורך – אין באמצע. גם ביבי חתום על תקופת שלטון לא מזהירה במיוחד (זוכרים?), אם כי ללא ספק הוא הצליח יותר מיורשו. הבעיה של הביבי הייתה, ונשארה – האמינות.

מסיבה לא ברורה חושבים השניים, שאזרחי ישראל הם שפני ניסיונות. המחשבה שמתרוצצת בתאים האפורים שלהם הולכת בערך כך: " טוב, לא הלך בפעם הראשונה, נו מילא, אין מה לעשות, אני חייב לנסות שוב. הרי אני האדם הכי חכם והכי יפה והכי גיבור בכל העולם... אני יודע יותר טוב מכולם מה צריך לעשות... כולם מטומטמים חוץ ממני... וואי וואי, איזה מגניב להיות ראש ממשלה".

לשמחתי, הליכוד הצליח להוכיח בגרות מינימלית, ולא נתן לנתניהו לחזור להוביל אותו בממשלה הנוכחית. אולם בכל הקשור לברק, נדמה כי שרידיה של מפלגת העבודה לא יוכלו לעמוד אל מול "נחישותו ונחרצותו" (זוכרים?) לחזור ולהוביל. זה המקום לומר בראש גלוי ולשון בוטה למר ברק: לך! אל תחזור! תתרכז בבניית הווילה המדהימה שלך בכפר שמריהו, ועזוב אותנו לנפשנו. אנחנו לא פרוייקט ארעי שמנסים לקדמו, ואם נכשלים הולכים הביתה וחוזרים לנסות שוב. אתה אולי איש צבא מצוין, וייתכן כי אתה באמת גאון. אבל היית אחד מראשי הממשלה הגרועים ביותר שידענו מאז ומעולם, ואין צורך לנסות ולתקן את הרושם.

מפלגת העבודה, במהלכיה האחרונים, מבססת עוד יותר את הכרחיות וטבעיות כישלונה ואת התפוררותה כליל בשנים האחרונות. במקום שתצמיח מנהיגים חדשים, במקום שתעודד מאבקים על רעיונות, במקום שתנסה פעם אחת להתמודד מול כשלון חזונה המדיני, ותנסה להציע הצעות חדשות – עושה המפלגה תהליך של התכנסות וחזרה לשורשים. תחילה בבחירת פרס ליו"ר "הזמני" וכלה בחזרתו המבעיתה של ברק. לא מכאן תצמח הישועה למפלגה האבודה.