סרטן לכל גיל

במבט ראשון: מצוין, נניח את הסיגריה והמאפרה בידי החוק, נכניס אותם בעדינות לסל הקליטה של גיל שמונה עשרה. נפטרנו מעונש זה, החוק ודאי יעשה את שלו. ההגיון הבריא טוען כי כיסוי עישון בגיל צעיר באצטלת אי חוקיות יביא למיגור התופעה; מוכרי קיוסקים ירדפו, ילדים יחושו מאוימים תחת עין המשטרה, הורים יחששו לעשייה בלתי לגאלית בגיל כה צעיר ויאכפו ביתר שאת את איסור העישון.

ואיזה היגיון עקום עומד מאחורי הצעת החוק? ההנחה כי הפיכתן של הסיגריות ללא חוקיות עד גיל שמונה עשרה ירתיע ואולי אף יצליח להשריש סלידה מטבק וניקוטין. מצורף בונוס: הנחת היסוד הפטרונית של המחוקק כי מערכת חוקים סדורים במדינה הדואגת לתושביה אמורה להכיל גם חוקים הנוגעים לשמירה על בריאותם, מתוך ההנחה כי לעתים אינם יודעים להבחין כי פעולה מסוימת אינה בריאה להם: להלן, הגבלת השימוש בסמים.

במבט שני, יעילותו של החוק מוטלת בספק- ודרכו אינה נכונה. למה הוא מכוון, בעצם? האם כוונתו למנוע מבני מצווה לשנורר נובלס, או שהוא שואף גבוה יותר, להעצים את העישון כדילמה, מעתה לא רק כנזק בריאותי אלא כפלילי?

הסיגריות, כמו האלכוהול והסמים, כמו גם המין ותהיות אקזיסטנציאליסטיות - סובלים מהילת ה-"עניינים של מבוגרים". גם ללא הגבלת החוק, סיגריה היא עניין של אמא ואבא או של עשן הגהינום מחדר המורים, לפני שקונים בשותף קופסה לטיול השנתי. וכמו האלכוהול והסמים, כמו שגמדות לילה בנות ארבע עשרה אומרות שהן בנות שבע עשרה ונכנסות לפאבים עם הגבלת גיל של עשרים ואחת, כולם עושים את זה, כשהשנים והתחתונים מתחילים ללחוץ. הטבעת חותם "מעל לגיל שמונה עשרה" לצד "משרד הבריאות מזהיר כי העישון מסוכן לבריאות" רק ינציח את אקט הבגרות המלווה בשיעול הילדותי וב"תיקח לריאות", יגביר את התאווה, יגרום ריגוש יתר למשפט "יש'ך סיגריה". המצית ירעד להם ביד ודונמים שלמים של יערות יעלו באש. הפיכת הסיגריות כמותרות רק לגיל י"ח ומעלה יראה גם לנוער כאקט מטופש, יותר מכך- מדכא וכפועל יוצא ממריד.

מתוך התחשבות בציבור המעשנים ו / או הרחב, כך נראה, לא ניתן לאסור את השימוש בסיגריות על כולם- הרי זה אבסורד, יאמרו טובי בנינו ושרינו אחרי כחכוח ניקוטין קצר ולח. וזו אכן בעיה- הסיגריות הן כבר בגדר המותר. הפיכתן לאסורות על כלל האוכלוסייה אינה מעשית. הבעיה היא כי ברור לכולם כי העישון רע: אך כאשר החוק לוקח לחיקו את השלושה- עשר וחצי שקלים (זה המחיר הממוצע, לא?), מחלק אותם למבוגרים ולא לטף, הוא מתיר בעצם את התחלואה, הופך אותה מבעיה בריאותית קשה לבעיה חוקית. איסור דבר אחד לציבור מסוים הינה התרתו לאחר. מעשה חלם- החוק המוצע ייתן לעישון משנה תוקף. אם רוצים בדעיכת מעגל המעשנים, ושלילת מעמדן החוקי של הסיגריות לכלל האוכלוסייה אינו בר ביצוע, יש לנסות גמילה אחרת.

העישון הינו בעיה בריאותית, וכך הוא צריך להישאר, מכאן ההכרה בו כנזק צריכה לחלחל. הוא ממכר, הוא מסרטן, הוא מזיק לגרון, הוא גורם לעצבנות, לבזבוז כספים, ללכלוך, לריח מסריח, לשיניים צהובות. אין צורך ולא כדאי להפוך אותו לבעיה חוקית. הוא מספיק גרוע גם כך. אין ערך בחיסול ממוקד של נגע העישון אצל צעירים. יש להפנים את הסיכון, הטיפשות שבעישון- עדיף היה שהמוכרים בקיוסקים לא ירצו למכור סיגריות- ולא רק לנוער, אלא גם לציבור בכלל, כי זה לאכול חרא. ועדיף היה שלא יעשנו בבית כי גם לטיפולי כימותרפיה אין ריח טוב, וזה לא נעים כששיער נושר על הכריות החדשות בסלון.