היא, אצלי במיטה

מאת: זו ש, ישרא-בלוג

היא שוכבת על המיטה שלי. היא אוהבת לבוא אלי עייפה, ולצנוח אחורנית אל הסדינים הצבעוניים. השפתיים חסרות הצבע שלה פעורות קצת, הריסים מרפרפים. היום היא התאפרה, היום הם לא שקופים. לפעמים היא נרדמת קצת על המיטה שלי. ויש אד דק באויר, אד של תהייה ושל קיץ שמחכה להתנפל עלינו מבחוץ.

אנחנו חברות. לפני שנתיים, חבר לשעבר שלה שהיה ידיד שלי אמר שאנחנו פשוט חייבות להיפגש. שאנחנו מתאימות. הוא פסיכולוג, עם פסיכולוגים אני נוטה להתווכח פחות. הוא חשב שנהיה זוג. יצאנו. היה נעים, התחבקנו, התלטפנו, הזמן זרם שוקולדי, סמיך, מסביב, והיא עצמה עיניים כשהעברתי יד מלטפת על העורף שלה, ברכות.

הרגשתי שהיא לא היתה שלמה עם זה. לא שהתנגדה, להיפך, התמכרה כמו חתולה מלוטפת. היא כמוני, מגרגרת כשנעים לה. אבל משהו בנגיעות שלה היה יותר ליטופי מאשר מיני. ידעתי מראש שהיא סטרייטית. לא התכוונתי ללחוץ. אם תרצה, תבוא מרצונה. בזמן שטיילנו על חוף הים בדייט ההוא שלנו, הפסיכולוג צלצל. סיפרתי לו שאנחנו בדיוק ביחד, על חוף הים, אחרי השקיעה. היא צחקקה ברקע והשעינה עלי את הראש. הוא אמר שהוא נורא מקנא. הבטתי בשיער בצבע חול שלה פזור לי על הכתף, וחשבתי שאולי זה משהו שנדמה לה שהיא רוצה לנסות, אבל לי נראה שהיא היתה רוצה רישום פיקטיבי שניסתה יותר מאשר את הנסיון עצמו, כמו הרבה נשים סטרייטיות שפוחדות לחצות את הקו, למרות הטרנד. שהיא אספה אומץ ושהוא נוטש אותה לאיטו, עם האור שהלך וכהה בקו האופק, מולנו.

אחר כך דיברנו המון בטלפון. חשבתי שהיא פוחדת מפגישה שניה, שבה עלולים דברים להתגלגל למקומות שהיא אולי מוכנה לפנטז עליהם, אבל לא לחיות אותם. היא טענה שזה לא העניין ושהיא פשוט לא יודעת עדיין מה היא רוצה. המשכנו לדבר. הוא צדק, באמת מאוד התאמנו. אבל בלי שנאמרה (אז) מילה נוספת בעניין, נהייתה בינינו חברות. במובן הרגיל. בפעמים הבאות שנפגשנו עוד היה קצת מתח מיני באויר, אחר כך הוא התפוגג. אף פעם לא לגמרי, אבל רובו נעלם.

הקרבה הגופנית בינינו קטנה מזו של נאהבות, אבל גדולה משל חברות. שתינו אוהבות להתחבק, כך שבכל פגישה אנחנו נצמדות לפחות לעשר דקות, וזה חיבוק שהוא יותר מידידותי. אני מלטפת אותה, את העור שלה, מנשקת לה את הכתף, את הצואר, נשיקות רכות כאלה. במשורה. שתיים שלוש, לא יותר. זו לא מתקפה. בעדינות. זה נעים לה, וזה לא מלחיץ, ולפעמים היא מחזירה לי באותו המטבע. יש לנו ריתמוס חיבוקי דומה. התחושה של הגוף שלה על שלי, תחושה דקה, תחושה ענוגה של סימטריה. כשאני מתחבקת עם גוף גברי, יש תמיד איזו הישענות, מעין הכניסני תחת כתפך, משהו מגונן שגם מתכופף מעלי. ויש בחיבוק עם גבר משהו מן האחיזה, ויש עניין של יחסי כוחות גם כשלא באמת מופעל כוח. החיבוק שלי איתה מנוטרל מזה. הגוף שלה פעוט יותר משלי, אבל אנחנו באותו הגובה, ונצמדות אחת לשניה באותה העוצמה. אולי בגלל זה אני מעדיפה גברים רזים ונמוכים במיוחד.

ועכשיו היא שוכבת על המיטה שלי, גופיית הבטן הקצרה שלה מתרוממת עוד יותר, כי הידיים שלה פרושות לצדדים. הבטן שלה בהירה מאוד, חלקה מאוד, שטוחה לגמרי, כמו בטן של ילד. ויש לה נקודת חן חמודה מאוד ליד הפופיק, שנראית כמו מין פירסינג קטיפתי שחום. יד ימין שלי חושבת במקומי, ונשלחת ללטף את הבטן הזו, בנגיעות מרפרפות כמו של נעימים בגב. העור שלה חלק ורך. היא עוצמת עיניים בהנאה ומגרגרת, והלחיים שלי מתחייכות מעצמן. האצבע שלי מציירת לה ציורים על הצד הרגיש, בשולי הצלעות, והיא מצטמררת.

כבר יצא לנו כמה פעמים בעבר לדבר על זה, באינטימיות החברית שנוצרה בינינו עם העמקת ההיכרות, והיא אמרה שהיא מפחדת להפסיד אותי כחברה אם יקרה בינינו אירוע על רקע רומנטי ויקלקל. גם אני כבר בשלב שאני לא רוצה להפסיד אותה. אמרתי לה, שאין איזה יעד שהצבתי לעצמי. אין לי שאיפות כיבוש. אני לא גבר. אני לא סופרת את הדקות עד שאכנס לתחתונים שלה. אני עושה מה שנעים לי, והיא שתעשה מה שנעים לה, ומי אמר שההגדרות של חברה טובה צריכות להיות משהו נוקשה, ומי קבע שיש טאבו על ליטופים? את כל זה כבר הגדרנו מזמן, משם באו החיבוקים הארוכים, המלטפים שלנו, שלפעמים נטענים במשהו קצת יותר מחשמל.

ואני חושבת על זה עכשיו, והאצבע שלי גולשת עוד קצת במעלה הגופייה הכחולה שלה, ויורדת למטה, והמכנסיים לא הדוקים עליה, ואני רואה כמה היא נהנית מהליטוף, ואיך משהו בתנוחת האגן שלה מתהדק רק קצת, אבל קצת מאוד ברור, ואני עוקבת אחרי עצם האגן שלה, ולרגע אחד אצבעות יד ימין שלי, שהיא מורת דרך ותיקה, מתבלבלות על פרשת הדרכים באיזור הבטן התחתונה שלה. ואני מביטה ביד הזו שלי שעליה, ומחזירה אותה למעלה, אל האיזור הבטוח. ואני נשכבת לידה, עוצמת עיניים, המזגן נושב לי מעדנות בצואר, ושתינו יודעות שעצרתי הפעם בקילומטר הארבעים, ושזה לא הסוף הסופי.